פסטיבל ראשון: מירי מסיקה מארחת את בועז שרעבי בהיכל התרבות

אחרי ערב המחווה המרשים לחיים חפר, סיפק פסטיבל המוזיקה של ראשון לציון אירוע מרשים לא פחות, ואולי אף יותר. מירי מסיקה, מלווה לפרקים בתזמורת הסימפונט הישראלית ראשון לציון ולפרקים בהרכב הנגנים המוכשר שלה, נתנה קונצרט מהיפים שנשמעו בארץ בשנים האחרונות.

מסיקה ביצעה ממיטב שירי בעיבודים תזמורתיים של המנצח רפי קדישזון, אותו הכירה כמורה שלה בבית הספר למוזיקה "רימון", והוסיפה אליהם ביצועים מיוחדים לקלאסיקות של דיוות גדולות - אדית פיאף, מרסדס סוסה, שושנה דמארי, רבקה זוהר, ריטה, חוה אלברשטיין ועוד. בנוסף אירחה מסיקה את בעז שרעבי, מזמרי הנשמה הגדולים של ישראל.

פסטיבל ראשון לציון ה-24, מירי מסיקה בהיכל התרבות מארחת את בועז שרעבי ( צילום: אבי קקון Rishonet.com)

התוצאה היתה מרשימה מאוד מבחינה מוזיקלית. בקונצרט הזה הוכיחה מירי מסיקה שהיא לא רק זמרת-כוכבת שמייצרת להיטי פופ לרדיו, אלא דיווה בפני עצמה, עם כישרון גדול ויכולות גבוהות, עם עומק מקצועי ורגשי, עם רוחב אופקים לכיוונים כמו מוזיקת עולם, קלאסית וכמובן מזרחית; מבצעת מרגשת, שיודעת לטפל היטב בקלאסיקות של התרבות המקומית והבינלאומית ולהעניק להן ביצועים מצוינים, ומיטיבה לשזור אותן יחד עם הרפרטואר שלה לרצף שלם בו משובצים ישן עם חדש, רציני עם קליל, עצוב עם מחויך.

היא והתזמורת נשמעים ממש טוב ביחד, לגזרת החיוכים דאגה מסיקה גם מחוץ לשירים, כאשר סיפרה על עצמה, חלומותיה וחוויותיה בשלושה-ארבעה קטעים שהיו מעין סטנד-אפ קומדי מתוכנן מראש.

מירי מסיקה פתחה את המופע ב"באה אליכם" מאלבומה הראשון, שיר פתיחה ראוי ומעין חימום לקנה, בו ניתן היה להתרשם שהיא והתזמורת נשמעים ממש טוב ביחד, כאשר ההרכב של מסיקה מצטרף לתזמורת והמנהל המוזיקלי שלה ובעלה, אורי זך, על הפסנתר. השיר השני היה "ברכת המלך" בסגנון ספרדי-לטיני. מסיקה רקדה בתנועות סלסול אופייניות ואייל הלר ליווה אותה במיומנות בגיטרה ספרדית, ולא בפעם האחרונה.

משאירה את האיכות של הקלאסיקה

ההרכב של מסיקה ירד, והיא נשארה עם הסימפונט ל"צריך לצלצל פעמיים" של שושנה דמארי, אותו הקדישה לסבתה יהודית שנפטרה לפני כמה חודשים. הכינורות ליווה אותה בנאמנות, בחביבות ובקלילות בטקסט של אלתרמן, כשהיא משאירה את האיכות של הקלאסיקה אבל מיטיבה לתת את הטעם שלה. מסיקה ניגשה לשיר הזה בדחילו ורחימו ועמדה יפה במשימה.

שרעבי גדול, מירי גדולה בזכות עצמה ושניהם עטופים בתזמורת נהדרת ( צילום: אבי קקון  Rishonet.com)

בין השירים סיפרה מסיקה סיפור משעשע על הופעה של ברברה סטרייסנד ששותה מים באמצע הופעה מדלתות נסתרות שנפתחות על הבמה ושהיא דמיינה את עצמה כמוה כשבמקום מים מחכה לה שווארמה. היא גם היתה היחידה בהופעה של סטרייסנד ששרה בזמן ששאר הקהל האזין בדממה, וכעת מבקשת מהקהל שלה לשיר איתה.

את "שיר אהבה ישן" של חוה אלברשטיין היא מתחילה בביצוע ווקאלי מצויין, כשהתזמורת מנגנת בשקט ברקע. פתאום הם נותנים קטע מעבר נפלא, ושוב מסיקה שרה, ושוב קטע אינסטרומנטלי ושוב שירה, בפרגון הדדי. "זמר שלוש התשובות" (במקור של רבקה זהר) של מסיקה הוא כנראה הביצוע הכי טוב לשיר הזה אי פעם. השירה שלה מרגשת והליווי של התזמורת עשיר, כשהיא מנגנת בקצב מהיר פי שניים מהקצב בו מסיקה שרה, והתוצאה מרתקת.

לפני "טנגו כפר סבא" מספרת מסיקה איך התיישבה על המנצח רפי קדישזון בזמן שביצעה את השיר עטויה בצעיף נוצות בשיעור ב"רימון". הביצוע שלה טוב, היא משחקת את השיר קצת, מודעת ליושן שלו ולגיחוך הקל שבמילותיו ("הפרה גועה ברפת, נשמתי לך נכספת") מה שיפה הוא שמסיקה לא מגזימה, לא מביאה את הנאמבר לכדי גיחוך, היא נותנת את הלב אבל שומרת על פאסון. גם כשהיא עולה לבמת המנצח ושרה לרפי קדישזון ליד האוזן, זה יוצא לה חביב ולא מקושקש. בסוף השיר היא פותחת את הקול לגודל שבו ניתן היה לצפות ממנה שתשיר את כל השיר (ואולי גם את כל הערב), אבל דווקא האיפוק של מסיקה בנושא פתיחת הגרון למלוא העוצמה הוא מה שמעלה את האיכות של המופע.

ב"סוף לסיפור" (של יהודית רביץ) הביצוע של מסיקה מלא בתחנונים, רווי בהבעת צער, היא מביאה את העצב של הסוף בצורה מחמירת לב. בבבית השלישי ("גם האמת, גם הבדיה") מגיעה הדרמה לשיאים חדשים, מסיקה מקוננת ומקוננת התזמורת הולמת שוב ושוב, נוצר שילוב של עדינות וכוח, רגש ועוצמה. התזמורת נותנת ביצוע מהסרטים ויחד עם התחינה והקינה של מסיקה מתקבל נאמבר מושלם. למסגר ולתלות על הקיר.

מתחרה בו רק הפרשנות שלה ל"אם תלך עכשיו" ("נה מקיטה פה") של ז'ק ברל, בתרגום, של נעמי שמר, שביצעו בעבר יוסי בנאי, ריטה ואחרים. מסיקה מפליאה בעוד שיר על לב שבור ואושר בן שעה, מלאת תחנונים, כשרק הפסנתר של קדישזון מלווה אותה, היא נותנת ביצוע נדיר ביופיו.השירה שלה אנושית, אבל נוגעת באלוהות , סדרת שירי העצב מרחבי העולם מסתיימת ב"אלפונסינה והים" של מרסדס סוסה, על המשוררת שהתאבדה. אייל הלר בגיטרה ספרדית ומיקי ורשאי בקונטרה בס מלווים רק הם. הלר נותן סולו גיטרה, מסיקה שרה בספרדית במבטא טוב. השירה שלה אנושית, אבל נוגעת באלוהות.

אורי זך חוזר לפסנתר, אמיר פינטו מתיישב על הקחון, ומסיקה חוזרת לרפרטואר שלה עם "מאמי" בסגנון פלמנקו עם הגיטרה הנכונה ותנועות הידיים הנכונות שלה. "מאמי" הוא שיר טוב חוץ מהשם שלו ושורת הפזמון ("מה נהייה ממני") שהופכים אותו לעממי משהו, מעין עממיות קלאסית שכזו. השיר הזה מייצג בדיוק את מירי מסיקה הזמרת, בנקודה המיוחדת בה נפגשים הדיווה ששרה קלאסיקות עם הבחורה הכל-ישראל שקורצת לאותה עממיות. השיר מסתיים בסשן מחיאות כפיים קצובות פלמנקואיות של מסיקה, פינטו וורשאי והקהל מריע ממושכות לעיבוד.

כשמסיקה ושרעבי שרים יחד עפים ניצוצות

את "הלוואי" של בעז שרעבי מסיקה מתחילה בצעקה רמה ומזמינה את האורח, שמתחיל את השיר מהתחלה. ההרכב שלה מלווה שוב בליווי ספרדי-לטיני. זו בעצם סלסה, עוד לפני שהמילה הזו עלתה לארץ. מסיקה שרה בית שני. כל כך מתאים לה לשיר כזה אופטימי. שהם שרים יחד ופותחים קול עפים ניצוצות. קשה להתעלם מהצדק ההיסטורי והתיקון העצום שחווה שרעבי עם השיר הזה, איתו הגיע אחרון בקדם אירוויזיון עם נקודה אחת בלבד אבל מאז הוא קלאסיקה ישראלית גדולה.

דב צור מעניק למירי מסיקה את מדליית העיר ראשון לציון ( צילום: אבי קקון  Rishonet.com)

את "לתת" שרעבי שר בלי מסיקה ומקדיש אותו, איך לא, לגלעד שליט. כהרגלו בעז מקשקש הרבה לפני השיר, ומחמיא למסיקה שוב ושוב, אבל כשהוא פותח את הפה - הוא מדהים כל פעם מחדש. התזמורת היתה עדינה עם שרעבי,שקולו לוטף בכינורות, ואחר כך היתה עוצמתית כמוהו, ונתנה לו קונטרה עם כלי הנשיפה מאחורה. שרעבי נתן ביצוע כמו שרק הוא יודע. רגש טהור.

מסיקה חוזרת לבמה כדי לקבל משרעבי עוד ועוד מחמאות וכדי לשיר איתו את "לשיר איתך", הדואט המפורסם שלו עם שושנה דמארי. הביצוע שלהם נדיר. שרעבי גדול, מירי גדולה בזכות עצמה ושניהם עטופים בתזמורת נהדרת שמביאה את הקלאסיקה הזו לאחד משיאי הערב.

גם בישורת האחרונה של המופע מתברר שמסיקה השקיעה. "עכשיו אתה חוזר בחזרה" זוכה לביצוע שנבנה לאט לאט. בהתחלה הליווי התזמורתי רגוע והקול של מסיקה בולט החוצה בפרונט, בהמשך מגיעה ההתפרצות הדרמתית שלה וגם התזמורת מגבירה עוצמה, בעוד שיר על לב שבור, הפעם כזה שמתאחה, ובסיום הנאמבר אין מנוס מלומר לעצמך בלב שמירי מסיקה היא דיווה מדהימה.

נשים כמוה פעם היו שורפים על המוקד

"אף אחת" הרומנטי זוכה לעיבוד מוקפד ועשיר של ואלס. הגבר עזב והיא נשארה לבד, אבל אף אחת לא תפסה את המקום שלה בלב שלו. מסיקה מסמנת לקהל לשיר והוא נענה, בעיקר הנשים. נשים כמוה פעם היו שורפים על המוקד, אבל הערב היא במוקד של ערב איכותי - קלאסי, עולמי, ישראלי. ושוב היא עושה זאת מבלי להגזים, מבלי להיות דרמה קווין, למדה איך לרסן את עצמה הגברת.

כאן מגיע הסיפור המוכר שלה על הנסיעה לצרפת, הריב עם בעלה במלון, הגב שנתפס, ההופעה ההזויה והבכי בסיום של "ירושלים של זהב", כולל הדגמה חיה. מתברר שהיא גם דיוות סטנד אפ. כל זה משמש הקדמה לשיא נוסף של הערב - "נוז' נה רגרטייה" של אדית פיאף. מסיקה שרה אותו משובח, עם מבטא נהדר בצרפתית. היא מכניסה בשיר הזה את כל העוצמות שחסכה מאיתנו כביכול במהלך הערב, ועדיין לא יוצאת מכליה. התזמורת עושה לה את החיים קלים בליווי שמיימי של כלי הקשת. כל כך הרבה הוד והדר יש בביצוע הנפלא הזה שלה לפיאף. זו מסיקה בשיאה.

מכניסה את הרפרטואר שלה לקלאסיקה המקומית

"לשם", שיר שעזר לה לשרטט מחדש את קווי המיינסטרים הישראלי בעשור האחרון, נוצר שילוב מוצלח בין התזמורת להרכב של מסיקה שמצטרף. "שיר תקווה" בהדרן הוא סוג של דובדבן שמותיר את הקהל עם עין אחת בוכה, עין אחת צוחקת וחיוך רחב על הפנים.

מירי מסיקה עושה במופע הזה את מה שעשו לפניה נורית גלרון ויהודיתרביץ, אחינועם ניני וריטה - היא מכניסה את הרפרטואר שלה הרווי בלהיטים מלודיים-פופיים לקלאסיקה הישראלית (תרתי משמע), ומוכיחה בפעם המי יודע כמה איזו זמרת גדולה היא, למעשה, הזמרת הבכירה כיום בארץ.

קרדיט: אסף נבו | mako |