06.05.11 / 09:46
גם כשאתה מפתיע את איציק פרנקל ביום הולדתו ה-70, זהו בדיוק אותו איש שמדייק בפרטים, מתקן טעויות בטון נוזף, ובעצם מנהל את כולם כל הזמן.
אבישי סמולר בירך מגרמניה, עידן מימון הסכים לצאת מהבית, דב צור חשף דברים שרואים מעבר לכביש ואפילו המורה המיתולוגית בתיה קוצר עלתה על הבמה. יום הולדת שמח לאיציק פרנקל, אישיות הספורט מספר 1 בראשון לציון.
גם כשאתה מפתיע את איציק פרנקל ביום הולדתו ה-70 ומביא לאולם מופת את כל החבר'ה מראשון, ואפילו את עמוס אטינגר, שמארגן לו "חיים שכאלה" בדיוק כמו בטלוויזיה, אתה לא מקבל משהו אחר ממנו, משהו שלא היית רגיל לקבל. זהו בדיוק אותו איש שמדייק בפרטים, מתקן טעויות בטון נוזף, ובעצם מנהל את כולם כל הזמן.
פרנקל הוא כיום נשיא הפועל ראשון לציון כדוריד, שזה יותר תואר רשמי מאשר תפקיד ביצועי, אבל בתום הערב אתה קולט שב-50 שנה כפעיל ספורט הוא עשה מה ש-50 עסקנים ישראלים לא עשו, כולם יחד, בכל שנותיהם.
אז אמנם אפשר להשתגע מהיובש ומהעמידה על הפרטים הקטנים, אבל אלה בעצם התכונות הנדרשות להצלחה לצד ההתמדה רבת השנים. בעוד שמסביב נוטים הרוב לחפף, לדלג על סעיפים, לדבוק ב"נדמה לי" ולהקתו, חתר איציק פרנקל קדימה, ללא לאות, אל יעדים והישגים, תוך עיסוק בפרטים ה"קטנים".
התואר "עסקן" בספורט הישראלי לא נושא עמו כבוד רב, אבל פשוט אי אפשר להצליח בלי "עסקנות" איכותית. בזכות כך, שמעון מזרחי ממכבי תל אביב כדורסל הולך לקבל את פרס ישראל ביום העצמאות.
27 תארים בישראל
הכדוריד הוא קטן יותר מאשר הכדורסל, בארצנו האמריקאית והסוגדת לאן-בי-איי ולכל מה שמגיע מארה"ב, ולכן זה ייראה מופרך להרבה אנשים אפילו לחשוב על פרנקל ושותפו לדרך בהפועל, עמי שדה, כמועמדים לפרס ישראל, אבל אחרי הערב הזה, לפחות אנחנו, משוכנעים כי הם ראויים.
וזה לא רק בגלל שפרנקל משמש כפעיל ספורט כבר יותר שנים ממזרחי. וזה לא רק 15 האליפויות ו~12 גביעי המדינה בכדוריד של הפועל ראשון (שיא ישראלי בענף). קטעי הווידיאו של הערב החגיגי, המגיעים מרחבי העולם, משלימים את התמונה, את המספרים היבשים.
אבישי סמולר מברך את איציק מגרמניה, כשלידו פולקר מודרו, מאמנו בלמגו, מחזיקת גביע ההתאחדות האירופית. השחקן הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם גדל בהפועל כמו גם השחקן שסלל ראשון את הדרך, בליגה הגרמנית השנייה, עידן מימון, שבירך את איציק פנים מול פנים.
סמולר, מול מצלמת המחשב בלמגו, ריגש מאוד כשאמר: "בלעדיך איציק, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי".
מימון, אגב, הפך את תיכון העמית בראשון לאלוף העולם לבתי ספר תיכוניים. עוד אחד שחתום על הישג כזה עם העמית, מאותת לנו מלונדון מעל גבי המסך, הוא דודי בלסר, שהפך לעורך דין מצליח לצד חיי כוכבות בדוגמנות, במקביל לקריירת הכדוריד בהפועל ובנבחרת ישראל.
טוויית הקשרים של איציק בגרמניה גם סידרו לראשון את הקמת היכל הספורט העירוני בגן נחום, לו תרמה עיריית מינסטר, העיר התאומה בגרמניה, חצי מיליון מרק. בכלל, הברית עם מינסטר, כמו גם עם ערים תאומות נוספות של ראשון בעולם, נוצרה בזכות קשרי הכדוריד.
וכמובן, גולת הכותרת בהישגי הפועל: ההופעה ברבע גמר ליגת האלופות בשנת 2000, פלוס עוד כמה שנים טובות בשלב הבתים של המפעל היוקרתי, שזה הישג הנראה היום בלתי נתפס עבור הכדוריד הישראלי והספורט הישראלי בכלל.
הניצחון על אימפריית הכדוריד של קיל הגרמנית, ההעפלה אל המקום החמישי בדירוג האירופי ופתיחת פס ייצור של כישרונות בבית הספר לכדוריד. לאלה אפשר לצרף גם את חבורת העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שחקנים ומאמנים, שהתחברו אל המועדון בתחילת שנות התשעים והנחילו עם השנים המון ידע עבור הפועל ועבור הכדוריד הישראלי כולו.
גם כשקבוצת הבוגרים של הפועל בירידה, הרי שהנוער והילדים, עדיין, ממשיכים למלא את ארון הגביעים בהצלחות, וכמעט בכל שנה צץ שם חדש ומעניין.
טלפון הצילו מהברפלד
פרנקל, כאמור, כבר לא יושב במוקד ההחלטות של המועדון כיום, וזה היה אירוני במיוחד לגלות כי המסיבה, מבלי לתכנן מראש כמובן, התקיימה יממה אחת בלבד אחרי מכה קשה שספגה הקבוצה, כשלא הצליחה להעפיל אל סדרת גמר האליפות בישראל, לראשונה מזה 22 שנים. גם היחסים בין פרנקל ושדה כבר לא כבעבר, אבל גם המשפחה המורחבת של שדה התייצבה לאירוע, כולל היו"ר דודי פלח, שהעביר זר פרחים בשם המועדון.
עידן מימון, הקפטן הנצחי, שעדיין נראה המום מההדחה בידי אס"א תל אביב בסדרת חצי הגמר, סיכם במשפט אחד את הסיטואציה, תוך שהוא מתיישב עם רעייתו, גלי, באולם התיאטרון:"אני לא מבין איך הוציאו אותי מהבית ביום שכזה. צריך להיות משהו מאוד מאוד מיוחד כדי שזה יקרה". מימון, שידוע כאחד שלא מסוגל להראות את פניו בעיר אחרי הפסד, לקח קשה את הכישלון, היה נבוך, אבל בשביל איציק הוא היה שם.
היה לי הכבוד לשבת על הבמה לצידו ולצד זיו קושניר, וירטואוז העבר, שהגיע במיוחד מחוץ לארץ, ולצד דורון דיין, הכוכב הגדול של האליפויות הראשונות, בנוער ובבוגרים. דיין, בפשטות: "כשחקן, איציק היה כמו אבא שלי. אליו באתי והודעתי לראשונה שאני פורש אחרי רבע גמר הצ'מפיונס ליג בהמבורג".
דיין גם סיפר על הצד האחר של ה"אבא" שלו מהכדוריד. בתחילת דרכו בקבוצה, כנער, המשיך דורון גם בעיסוקו הקודם, כרקדן בלהקה. והנה הגיע ערב משחק גורלי לנוער, כשבמקרה יוצא ובאותה שעה יש פסטיבל ריקודים בצמח, על הכנרת.
דיין: "עשיתי לעצמי חישוב, שבריקוד יש גם בנות. הודעתי להפועל שאני פצוע". אלא שבמקרה, סער פרנקל, הבן, הגיע כצופה לאותו פסטיבל בצמח, והנה הוא רואה את השוטר, המקשר של האדומים, מפזז על הבמה. את מה שחטף אחר כך דיין על הראש מאבא פרנקל אנחנו יכולים לתאר לעצמנו.
את מה שקיבל על הראש כל שחקן שהחטיא זריקה מקו ששת המטרים, או שומר שאיבד בהגנה את השחקן עליו הוא אמור לשמור, שמענו בעצמנו מקרוב. בעצם גם מרחוק שמעו את הצעקות של פרנקל במקרים כאלה. אל תקנאו בדיין, כיום יו"ר מחלקת הנוער ועדיין שחקן, בהפועל ראשון ב'.
רמי בז'ה, מנהל אולם מופת וחברו של דיין לתארים של קבוצת הנוער בשנות השמונים, הודה כי לא היה מכוכבי הקבוצה, אבל העיד: "איציק הוא מחנך. הוא הטמיע בנו את האהבה לספורט, לקבוצה ולסמל של הפועל".
השחקנים הרבו לספר על "איציק האדום", שהאהבה הפנאטית שלו להפועל הייתה המוטו המנחה שלו, ומסתבר כי זה לא היה רק בכדוריד, אליו הגיע רק ב-1974 ממחלקת הכדורגל של הפועל ראשון.
על המסך הופיע יהודה הרשקוביץ' מניו יורק, ועל הבמה סיפר חברו לקבוצת הכדורגל, מומי רבינוביץ', על הצעקות שהשחקנים היו חוטפים באוטובוס הקבוצה אחרי ניצחון 0-4. "למה לא הבקעתם שמונה?", היה איציק צורח.
באופן אישי אני זוכר את איציק, בקדנציית הכדוריד, רוטן וגוער על כל זריקה שפגעה חלילה בקורה ולא חדרה אל הרשת, או על כל איבוד כדור, גם כאשר הפועל הובילה ב~12 הפרש.
פרנקל נמצא בכדורגל מאז 1963. הפועל ראשון כדוריד קמה ב~1968, וכעבור שש שנים קרא חיים הברפלד המנוח, ממועצת הפועלים, לימים מזכ"ל ההסתדרות, את פרנקל אליו וביקש ממנו לעזוב את קבוצת הכדורגל ולהציל את קבוצת הכדוריד, שעמדה אז להתפרק.
האדום התחיל בצהוב
האורח הראשון על הבמה במסיבת ה-70 היה דב צור, ראש העירייה, לשעבר יו"ר מכבי ראשון כדוריד, שכיהן בתפקיד ממש מול פרנקל בהפועל.
צור העניק לאיציק אות הוקרה על מפעל חיים, וסיפר על עליית הפועל, שסיימה את ההגמוניה של מכבי בעיר הכדוריד: "לא הבנו במכבי מאיפה זה בא לנו פתאום, כי הפועל התעסקו עד אז בכדורגל.
העיר הייתה מחולקת לשניים. מזרחה מרחוב הרצל הלכו לכדוריד במכבי, ומערבה לכדורגל. בגלל זה העיר הפסידה כדורגלן מחונן כמוני, שהלך להיות שחקן כדוריד גרוע. אחרי הצבא פרשתי, והייתי כמו עוד שחקנים שלא היו כישרוניים והלכו להיות עסקנים".
צור מספר על דברים שרואים מעבר לכביש: "עמי ואיציק הם שני הפכים, ובזכות זה הם הסתדרו. ממכבי הסתכלנו בהשתאות על התופעה הזו. זו חוויה לראות את שניהם יחד, וכיום, כשאתה רואה את יציר כפיהם, אתה מבין שזהו מפעל חיים מרשים".
התגלית האמיתית של הערב, עבורנו לפחות, הייתה הידיעה המרעישה כי פרנקל האדום החל דרכו כעסקן במכבי ראשון. אמנם כדורסל, אבל בכל זאת, מכבי. איציק, כספורטאי, שיחק כמגן בהפועל ראשון, אבל איכשהו התגלגל אחרי הצבא לנהל את קבוצת הכדורסל של מכבי, שנקלעה לצרות כספיות.
אחד הכדורסלנים שלו היה אורי יזרסקי הגבוה, לימים יו"ר קבוצת הכדורגל המאוחדת, עירוני ראשון. כדי לחסל את חובות הכדורסל, פרנקל מכר את יזרסקי ב~400 לירות, והקבוצה שבה לפעול רק כעבור שנים, מחדש.
מי יודע, אם יום אחד יאמן סער פרנקל, הבן של איציק, את מכבי ראשון כדוריד, אפשר יהיה לומר כי נסגר מעגל איכשהו. כזכור, בקיץ האחרון היה סער אחד המועמדים למכבי, אז מי יודע. בכל אופן, יו"ר מכבי כדוריד, יוסי גבע, והיו"ר לשעבר, סם אולפינר, הגיעו אף הם כדי לתת כבוד ליריבם הגדול מהמגרשים.
בכלל, המסיבה הייתה מלאת הפתעות. המורה של איציק מבית הספר חביב, בתיה קוצר, שבעלה היה מפקד מחתרת הלחי במושבה, עלתה על הבמה, נראתה נפלא ודיברה נהדר. אחרי זה גם למדנו שאיציק ניגן כינור. "ההורים שלי רצו שאהיה יאשה חפץ", הוא מסביר את התמונות שלו בפעולה עם הכינור.
קצין ביטחון בכור
אם מישהו במקרה לא מצוי כל כך בנבכי עולם הספורט, וחושב שמא איציק פרנקל מקבל פנסיה מהפועל ראשון, או שהוא צבר הון מהכדוריד, צריך להסביר בנקודה זו כי כל העיסוק שלו בספורט הוא כמתנדב, ולא משנה באיזה תואר: מנהל, יו"ר או נשיא.
כשהדוברים השונים על הבמה ציינו את הפעילות הבלתי נלאית של איציק למען הקבוצה, בעיקר מול המוסדות המתקצבים השונים, כמו משרד הספורט, העירייה, הוועד האולימפי, או מוסדות הבירוקרטיה של משרד הפנים וכדומה, עידן מימון הבהיר את הנקודה: "הכל בהתנדבות".
במקביל לפעילות בהפועל, פרנקל עבד ושירת את המדינה בצה"ל, כקצין סוללת נ"מ, שם הגיע עד דרגת סגן אלוף, ובעבודתו בכור הגרעיני בשורק. תחילה כטכנאי גרעין ומפעיל כורים, ולאחר מכן כקצין ביטחון של המתקן. תוך כדי, איציק האדום תפס את תפקיד יו"ר ועד העובדים, וניהל מאבקים מול ההנהלה לטובת עובדי הכור.
את רעייתו, חנה, הכיר בקפה פינתי האגדי, ששכן אז בפינת הרחובות רוטשילד והרצל והיה ה"כסית" של המושבה. איציק וחנה, אחות ב"אסף הרופא" בזמנו, הביאו לעולם שלושה בנים, שבדרך מסוימת, פחות או יותר, הלכו בדרכי אביהם.
כולם שירתו בקרבי, אם כי לאחר מכן פנו לקריירות שונות. דרור התקדם לתפקיד בכיר בבנק הפועלים, סער הוא כידוע מאמן כדוריד, שהוביל את הפועל ראשון לאליפות היחידה שלה בשש השנים האחרונות, כשבמקביל הוא מורה להיסטוריה, שזה תחביב נוסף של אבא איציק, לצד טיולים ופתירת תשבצים.
סער מאמן כיום את בני הרצליה, שהעפילה לראשונה לחצי גמר הפלייאוף, והוא מלמד במקיף ט' שבנאות אשלים. כפיר פרנקל משלים דוקטורט בהיסטוריה, ועל הבמה הוא מאחל לעצמו זיכרון לפרטים היסטוריים כפי שיש לאביו. ושיהיה ברור, לכל אורך הערב תיקן איציק כמעט כל דובר, כולל אפילו את המנחה אטינגר. אין עליו בזיכרון.
למעשה, פרנקל חשד בתקופה האחרונה כי מבשלים לו הפתעה, והוא הזהיר את משפחתו: "אני לא רוצה אותו תרגיל שעשיתם לי ב-50". ואכן, בווידיאו נוסף שנראה על המסך, מלפני 20 שנה, יש תיעוד למסיבת ההפתעה שעשו לו החברים במסעדה כלשהי, כשאז הוא הופתע לחלוטין. הפעם הוא פחות הופתע, אם כי לראות פתאום את אטינגר עם הספר המפורסם בידיו, זה כבר באמת היה שוס בשבילו.
פרנקל סיכם את הערב: "בסוף הצליחו להפתיע אותי".
תודה לדרור, סער וכפיר, ולאשתי חנה, שבתקופה האחרונה הייתה מסתגרת כל לילה בחדר המחשב, ועכשיו אני מבין מה היא עשתה שם. אני מודה לכולכם על שהגעתם, ועל כל הדברים והברכות. בעשרות השנים האחרונות הגעתי למקומות, שאלמלא הכדוריד, לא הייתי מגיע אליהם".
חייבים להודות, גם הכדוריד הראשוני, והישראלי בכלל, לא היה מגיע רחוק אלמלא פועלו של איציק. עד 120 במזל טוב.
קרדיט: ניר שועלי,NRG מקומי
קרדיט צילום: שגיא לייבמן