ועדת הקבלה למגורים. אפליה בתמיכת המדינה.
14.02.12 / 04:10
אתמול פרסם עיתון הארץ את סירובה של ועדת הקבלה של קיבוץ גבים בנגב לקבל במסגרת הרחבת הקיבוץ, משפחה שביקשה להצטרף לפרויקט.
החוק אגב, מעגן את סמכותם של יותר מ-300 יישובים קהילתיים וכפריים שהוקמו בהם שכונות הרחבה על קרקעות ציבור, לערוך הליכי סינון. כנגד חוק זה הוגשו לפני כשנה שתי עתירות לבג"ץ בטענה שמנגנון הסינון הקבוע בחוק אינו חוקתי, פוגע בחופש לבחור מקום מגורים, פוגע בשוויון, בפרטיות ובקניין. לטענת העותרים, חוק ועדות הקבלה אינו אלא רישיון לאפליה ולהדרת מיעוטים וקבוצות אוכלוסייה בלתי-רצויות ולהבטחת שכנים "איכותיים".
בלי להיכנס לעומק הסיפור הספציפי של קיבוץ גבים כפי שהתפרסם, חשוב לזכור שהמדובר בקיבוץ היושב על אדמת מדינה. כלומר, המצב האבסורדי בסיפור המשונה הזה, נשען על העובדה שהמדינה העניקה קרקע לקבוצת אנשים שמחליטה בשמה מי רשאי יהיה להתגורר בה ומי לא. כאשר מדובר במשפחה נורמטיבית לחלוטין, אין מנוס מלראות במעשה הנפשע הזה גזענות לשמה. לפני שבועות אחדים הזדעזעה המדינה כאשר פורסם שתושבי שכונה שלמה בקרית מלאכי לא מוכנים שבני העדה האתיופית יגורו לידם, והגדילו לעשות כשהתארגנו וחתמו על הסכם מול ועד השכונה בו התחייבו לא להשכיר או למכור להם דירות. המשותף לשני המקרים הוא חוסר הצדק המקומם המעצים גם את הגזענות וגם את ההפליה. השוני ביניהם הוא שהמקרה של ועדת הקבלה בקיבוץ גבים נעשה בהסכמתה ובעידודה של המדינה שאף כאמור חוקקה חוק לעניין זה.
כיצד זה קורה שקומץ קטן של אנשים, חברי ועדת הקבלה של הקיבוץ, קובעת קריטריונים כראות עיניה, נכנסת לנשמתם של מועמדים בתחקורים מבישים לעיתים, וקובעת מי כן ומי לא יתגורר באדמה השייכת לכולנו? מדוע המדינה לא תכתיב קריטריונים מוקדמים ואחידים, כמו למשל העדר עבר פלילי, לקבלת המועמדים? מי רשאי בכלל לקבוע בשם המדינה - בעלת הקרקע - את מינו, את צבעו, את נטייתו המינית, את מצבו הבריאותי או חלילה, את נטייתו הפוליטית של מועמד זה או אחר? מי החליק כאן על השכל – שונאי האחר של קרית מלאכי, האליטיסטים הדוחים של קיבוץ גבים או המדינה המתפוררת, בראשה עומדים מי שאינם סופרים איש, מלבד את עצמם?
