למה הם מזלזלים באינטליגנציה שלנו?

בטקס חלוקת פרסי  מצוינות במשטרה,  התייחס היום המפכ"ל  רב ניצב דודי כהן, לפרשת הולילנד ואמר כי "השימוש שנעשה במשטרה בצווי איסור הפרסום נעשה אך ורק לטובת החקירה שהיא קודמת לזכות הציבור לדעת". ייתכן מאוד שצודק המפכ"ל בנוגע לצווי איסור פרסום באופן כללי. אבל השימוש שנעשה היום בצו שכזה – היה לצחוק ולקלס קולוסאליים.

במהדורות החדשות שודרו במהלך היום ידיעות, בהקשר לפרשת הולילנד בירושלים, תחת צווי איסור הפרסום כפי שנקבעו על ידי בית המשפט. משום כך, מוזכרים בדיווחים השונים שמותיהם של העצורים השונים בפרשה וגם ראשי התיבות של שמו של חשוד נוסף, ששמו אסור לפרסום. על פי הפרסומים, מדובר באישיות בכירה מאוד, הזוכה בינתיים לכינוי א.א. במקביל לכך. מוזכר בדיווחים השונים ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, השוהה בחו"ל והמקדים כנראה את חזרתו ארצה –עם או בלי כל קשר לחשיפת הפרשה הזו.

איש אמנם לא מאשים רשמית את ראש הממשלה לשעבר בפרשת הולילנד, בינתיים, אבל כבר יודעים לספר ש"לא נראה שהמשטרה תחכה לו בשדה התעופה או תעצור אותו שם" וגם ש"הוא יוזמן בקרוב לחקירה במשרדי יחא"ה, בעניין הולילנד". לצד זה, צו איסור הפרסום לא מותיר לתקשורת לפרסם את שמו של אותו החשוד בעל שיעור הקומה. אנו, תושבי ישראל, לא בדיוק כוססים ציפורניים תחת ניסיונות הניחוש של הדמות המפורסמת החשודה בהשתייכות לפרשת שוחד מן הגדולות והרגישות שידעה המדינה. ראשי התיבות של שמו של החשוד כמעט ואינן מותירות מקום לספק. כן, כן... אנו מנחשים בסיכוי גבוה של וודאות, שאנו מבינים היטב על מי מדובר.

אם כך, מדוע חושב בית המשפט שצו איסור הפרסום שהוציא, הוא ראוי? למה חשב השופט בעת החתימה על הצו שהוא פועל כהלכה? ובמילים אחרות, מנין החוצפה להפוך את כולנו למטומטמים? למה הם מזלזלים באינטליגנציה שלנו?

בפרשת ענת קם, הותר שמה לפרסום אחרי שסיפורה נפוץ במדינות רבות בעולם. אנו מכירים את השיטה: כתבים מקומיים מעבירים ידיעות לעמיתיהם ברשתות זרות, על מנת לצטט בסופו של עניין "ממקורות בחו"ל". המקרה של הולילנד אינו דומה לזה. כאן הכל מסופר והכל נאמר, מלבד השם המפורש של החשוד – הידוע כנראה לכל בר דעת. אז מה מרוויח מכך מי שחושב להרוויח מעצם הטלת צו איסור הפרסום, מלבד אולי מן הפרסום עצמו על עצם האיסור?

כך מתנהלת לה מדינה בה הפוליטיקה נגועה, השחיתות חוגגת, התקשורת תורמת ואפילו בית המשפט אינו חס על האנדרלמוסיה הכללית הנוראה, האמורה לדרג את ישראל כמדינה חשוכת מרפא בכל הנוגע ליושר, לצדק ולמינהל תקין. דירוג המגיע לה, ללא עוררין.