20.01.22 / 12:06
בטלוויזיה מלמדים אותנו למחזר פלסטיק ולשמור על הסביבה. אולי כדאי שילמדו אותנו גם למחזר רגעים טובים ולשמור על עצמנו. על הלב שלנו
כשאת בתקופה תקועה בחייך, את מחפשת משהו שיעזור לך להשתחרר ממנה, זה מתחיל בעיקר בחיפוש אחרי התשובה – מה אני יכולה עוד לעשות אחרת?
יום שלישי בצהריים, קבעתי להיפגש עם חברה שמלא זמן לא ראיתי. אני זוכרת איך בתקופות תקועות אחרות שלי ושלה תמיד היינו שם אחת בשביל השנייה, ואין תזמון מדהים מזה.
אני נכנסת לאוטו מתחילה לנסוע ונכנסת לפקק, כמובן. אני אומרת לעצמי "הנה, שוב פעם.." אני עצבנית קצת, מה עוד יקרה לי שיעכב אותי בתקופה הזאת? תקופה, שההרגשה העיקרית בה היא שהכל אישי נגדי. הקורונה, הפקקים, הממשלה והרעב באפריקה. בסופו של דבר הגעתי אליה.
ישבנו, ודיברנו, והלכנו, וישבנו, והיא סיפרה לי על תקופה כל כך(טפו טפו טפו חמסה) טובה בחייה, ואני סיפרתי לה על תקופה כל כך מתישה בחיי. וכמובן בטח, היא הייתה שם בשבילי.
אחרי שישבנו כמה שעות, נכנסתי לאוטו שוב, אבל הפעם כבר לא הייתי כל כך לחוצה. הייתי אבודה בתוך מחשבות. איך אני גם מגיעה לתקופה טובה?
אני מנסה כל מה שאני יכולה, אבל אז גם נכנס לי קצת צל של ספק. כן? אני באמת עושה מה שאני יכולה?
התשובה היא כן, אבל האם אני באמת מעריכה את מה שאני עושה? או רק מחפשת מה חסר? אולי אני בלי לשים לב, מרוב הישאבות אל תוך התקיעות – התחלתי לזלזל ברגעים קטנים של תקווה? לזלזל בעצמי ברגעים של הצלחות קטנות בטענה של "בסדר פעם אחת לא נחשב".
אני חושבת שעליית המחירים של הכלים החד פעמיים יכולה ללמד אותי דבר או שניים. אולי להעריך דברים חד פעמיים קצת יותר. אולי גם לא לזלזל בהם, כי לפעמים זה מרגיש כל כך חסר תועלת להרים עטיפת מסטיק בתוך הר חירייה, אבל זה לא ההר שאני מנסה לנקות, זה לנקות הרגלים ישנים וליצור את ההרגל הישן/חדש של לאהוב ולהעריך את עצמי על הצעדים הקטנים ואולי החד פעמיים האלה. כי אם הרמתי עטיפת מסטיק בחירייה, למה שלא ארים גם בים? או ברחוב?
ומה בנוגע לרגעים חד פעמיים שתמיד נזכור אבל אנחנו יודעים שלעולם לא יוכלו לחזור. כמו הפעם הראשונה ששתינו בירה, את הטיול השנתי הראשון, את הנשיקה הראשונה..
יכול להיות שבגלל ההבנה שלנו שכל אותם הרגעים הקסומים האלה, הם בסה"כ חד פעמיים אז אנחנו כבר פיתחנו סוג של אדישות כלפי רגעים קסומים או סתם רגעים טובים יותר או פחות בקטע של "מה זה משנה, זה לא יהיה כמו הפעם הראשונה" עד כדי כך, שאנחנו בכלל לא מתאמצים למחזר שוב? לפי סלים? חברות, אהבה, חוויות..
אולי כדאי לנו לשקול להפסיק לזרוק, ולהתחיל למחזר. כי למרות הכל, אי אפשר באמת להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אפשר להסתכל על משהו או על מישהו ולהגיד "כזה אני רוצה" ולמחזר את ההתנהגות, את הגישה ואת המחשבה שבסופו של דבר תיצור את המציאות שמתאימה לנו. באמונה שלמה שמה שצריך להגיע אליינו,יגיע.
הלוואי ושנצליח לראות כל הזמן את הרגעים הטובים בחיינו ולהמשיך למחזר אותם עוד פעם ועוד פעם. עד שהם יצאו מאזור המחזור ויהפכו להיות "רב שימושי".
ממני אליכם עם המון אהבה.
שניה.
