מָגֵלוֹנֶה היפה

על היצירה של ברהמס
יוהנס ברהמס גילה בספריית משפחתו של רוברט שומן בין היתר את "סיפור אהבתם של מגלונה הנאווה והרוזן פטר איש פרובנס" תרגומו של לודוויג טיק לסיפור האבירים הצרפתי La Belle Maguelonne et Pierre de Provence מימי הביניים. טיק הוסיף לסיפור הצרפתי עתיר העלילה על חיזוריו של האציל הצרפתי, חמישה עשר שירים המוסיפים לסיפור הפעולה הדרמטי את המחשבות, הרגשות ואת עולם הדימויים האישי של הגיבורים.

ברהמס הצעיר, התלהב וחיבר מוזיקה לחרוזים של טיק ושתל אותם בין הטקסטים המדוברים כשהלווי בפסנתר מקבל נוכחות תזמורתית בכוונה. ברהמס אמנם קרא לשירים "רומנסות" כדי ליצור בידול בינם לבין ה"ליד" הגרמני המקובל, אבל הוא עצמו ומי שבאו אחריו, לא מוותרים על נוכחות של שחקן או שחקנים שיספקו את המסגרת הסיפורית.

החיבור של איכות הפיוט המוזיקלית של ברהמס, הבאה לידי ביטוי בזמרה הסולנית ובנגינת הפסנתר כשאליה מתלווה קולה של המספרת, מייצר חוויה משלימה שבה אגדה עתיקה מקבלת צבעים מוזיקליים רומנטיים.