חוויות "שירארט" ב"בצלאל"

כמו בכל שנה, "שירארט" נסועו לראות את תערוכת סוף השנה של בוגרי בית הספר לעיצוב ואמנות "בצלאל" בירושלים.

את הסיור התחלנו במחלקת הציור, שבמהלך השנים ידעה עליות ומורדות. הפעם הצליחו הסטודנטים להפתיע בכמה עבודות מאוד מעניינות, הן בתחום הציור, הן בתחום הרישום והן בתחום התחריט וההדפס. העבודות המוצלחות, הפליאו בטכניקה טובה, ניקיון ורמת עשייה מעולה.

אחד הדברים שאהבתי בעבודות הטובות, הוא שהן דיברו בפני עצמן. יכולת להנות מהיצירה כפי שהיא ולא נאלצת לקרוא מגילה כדי להבין את האמן.יכול להיות שהפרשנות שלי לעבודה היתה שונה ממה שהאמן רצה, אבל קיבלתי חופש בחירה להבין בדרכי, דבר שבעבר היווה בעיה כי בלי לקרוא לא ניתן היה להבין בכלל.

ממחלקת הציור עברנו למחלקת העיצוב התעשייתי, לא לפני ביקור בקפיטריה, בו התרשמנו מעבודה מעניינת ביותר: תרגיל שקיבלו הסטודנטים במהלך שהות באזור ים המלח, במסגרתו יצרו כסאות ישיבה מחומרים שמצאו בשטח. הרעיונות מדליקים, חלקם עצובים וחלקם עם הומור.

במחלקת העיצוב ראינו המצאות גאוניות, כמו גלגלים לכלב פגוע גב תחתון המאפשרים לו ניידות מלאה כולל ירידה במדרגות.

את הסיור סיימנו במחלקת הפיסול בקרמיקה ובזכוכית, מהמחלקות הטובות ביותר בבצלאל. שם צפינו בעבודות מעניינות ומקוריות, המשלבות אור וזכוכית ומתייחסות למרחב הן כלפי הכלי עצמו והן למיקומו במרחב.

במחלקת הצילום ביקרתי בעצמי ואני חייב לומר שהתאכזבתי. העבודות חסרות משמעות, הרמה הטכנית לא גבוהה, בלי לקרוא על העבודה לא ניתן להבין וגם אז לא תמיד מבינים, לא מצאתי שום קשר בין עבודה אחת לאחרת, בחלקן שילבו עירום שלא לצורך, התייחסות לתאורה לא תמיד קיימת והקומפוזיציות לא תמיד נקיות. על בצלאל לעשות חושבים ולראות איך ניתן לשפר הן מבחינה טכנית והם רעיונית.

ההצצה למחלקת האנימציה והתקשורת החזותית הייתה פשוט תענוג צרוף - רק בשביל זה אני מתכוון לחזור ליום נוסף.

הכותב הוא אייל גון, צלם ומנהל האקדמיה לאמנות "שירארט" בראשון לציון

בתמונה: האמן אריה למדן, מדריך הסיור והקבוצה.