08.06.15 / 10:25
כל תלמידה ותלמיד, מכתות א' ועד ו', מבית הספר העברי הראשון, החזיקו במילה אחת מהסיפור ולפי סדר המלים יצאו לכיוון גן העיר * מסורת נרקמת בשבוע הספר העברי.
ראש העירייה, דב צור, סיפר: "הרעיון של הסיפור המטייל הוא לחבר בין בית הספר העברי הראשון "חביב" ובית לעברית לבין הקהילה בעיר. התלמידים מפיצים את הבשורה בשבוע החשוב ביותר לשפה העברית- שבוע הספר העברי. ראשון לציון שבה למדו לראשונה את כל המקצועות בשפה העברית, תמשיך להיות מקום חי לשפה העברית ולתרבות העברית ותרכז את כל ייצוגי השפה השונים מכל התקופות, החל מראשיתה של העברית ועד ימינו. בית לעברית ראשון לציון, שיפעל לצדו של בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם ובמתחמו, מוקם ביוזמתה של עיריית ראשון לציון וזוכה לתמיכה ממשלתית מתכנית מורשת לאומית. הבית יהיה מרכז חי לשפה העברית ולתרבות העברית וירכז את כל ייצוגי השפה השונים מכל התקופות, החל מראשיתה של העברית ועד ימינו. בד בבד הוא יקשר את המבקרים לסיפור ההיסטורי של ראשון לציון עם העברית ולמורשת העברית בכללותה.
המנחה שליוותה את יצירת הסיפור היא שהם סמיט, סופרת ילדים ומבקרת ספרות ותרבות ילדים. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט. כלת פרס אקו"ם לשנת תשע"א. זכתה ב- 2014 בפרס דבורה עומר, כלת פרס אקו"ם בתחום הספרות לשנת 2014.
הסיפור המלא:
חיזר בכיכר
בוקר בהיר אחד נחתה בכיכר העיר חללית. לפתע מתוכה יצא חיזר ואמר (בחייזרית): "שלום לכם אנשים חביבים! אולי תוכלו בבקשה לומר לי לאן הגעתי?"
ואולם איש מן האנשים לא הבין מה הוא אמר. מזל שבמקרה ממש עברה שם ילדה אחת, שאהבה מאוד לקרוא ספרי מדע בדיוני ולמדה מהם קצת חיזרית. הילדה הציגה את עצמה: "שמי נינה ואתה נמצא בישראל, בעיר ראשון לציון".
גם החיזר הציג עצמו: RL1882. "אבל תוכלי לקרוא לי אר-אל" אמר וקרץ לנינה בארבע משמונה עיניו.
"אר-אל 1882?!" נדהמה נינה, "אלה הם ראשי התיבות של עירנו ו-1882 היא שנת ייסודה! איזה צירוף מקרים מדהים! אתה יודע מה ההסתברות שצירוף מקרים נדיר שכזה יתרחש?"
"1:4595333333333.8" ענה החיזר, והוסיף (בחיזרית) : "אני רוצה ללמוד עברית".
"הגעת בדיוק למקום הנכון!" אמרה נינה. "בבית ספרי, 'חביב', בית הספר העברי הראשון בארץ, מוקם בימים אלה ממש מרכז מיוחד ושמו 'בית לעברית'. חבריי ואני נשמח לארח אותך."
ואמנם, בני ובנות כיתתה של נינה הסבירו פנים לאורח המוזר. כל אחד רצה ללמד אותו עברית. אבל איך מתחילים? בעברית יש כל כך הרבה מילים וצירופי מילים! (80,000 בערך). בערך לפי האקדמיה ללשון העברית). מהן המילים החשובות? הילדים דברו בערבוביה. כמה מהם צעקו מרוב התלהבות, והחיזר כבר קצת נבהל והחל לחשוב שאולי תעה בדרך...
לגל היה רעיון: "כל אחד ילמד את החיזר שלוש מילים!"
וכך היה.
ראשונה ניגשה אל החיזר אוריה, ילדה מנומסת, שהחליטה ללמדו מילים נימוסיות: שלום, תודה, בבקשה.
"לא הוגן!", קרא איתמר, "גם אני רציתי ללמד אותו מילים נימוסיות!"
"גם אני!" קראו יעל, עדן ואלעד.
"ואני," אמרה ליזה, "זוכרת, שכאשר הגעתי לארץ לימדו אותי לשאול: מה שמך?"
עילי הציע לחיזר ללמוד לומר "כוכב אחר" ו"חללית".
נועה וטינה לימדו אותו על המשפחה: אבא, אמא, סבא, סבתא, אח, אחות. "יש לך משפחה?" שאלו
אז הסתבר שהחיזר עדיין לא למד שתי מילים קטנות אך חיוניות: כן ולא.
זויה אמרה שכדאי ללמד את החיזר גם מילים חגיגיות ומיוחדות (גם אם הן פחות שימושיות), למשל... טוהר, פוזמק, חמדמדה.
ילדה אחת, שקמה על רגל שמאל, רצתה ללמד את החיזר...קללות...
"לא ולא!" אמר החיזר. ומילים עצובות? זה אמנם חשוב אבל... בהזדמנות אחרת.
אבל למילים מצחיקות לא הייתה לו התנגדות והוא שמח ללמוד מפי מאי את המילים: זרבובית, פונדק, פיקפוק, ופופיק (ושם לב לכך שבמילים מצחיקות רבות מופיעה האות פ').
ספיר פתחה את התנ"ך במילה הראשונה - בראשית.
רומי לימדה פתגם: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"
החיזר תירגל: "אל תסתכל בחללית, אל תסתכל בחיזר..."
"כל הכבוד!" אמר אילן "אתה ממש סבבה!"
"סבבה" חזר החיזר.
"רק שתדע, זאת מילה בעברית מדוברת", הסבירה טינה
"והאחות שלה היא אחלה," הוסיפה ולריה. "אלו מילים שקיבלנו משכנינו הערבים"
"ועכשיו," אמרה דנה, "כשישאלו אותך 'מה נשמע?' תדע לענות"
"אחלה," אמר החיזר, "סבבה. ומה אומרים אצלכם כשצריך ללכת?"
"כבר אתה הולך?" הצטערו כולם, אך לימדו אותו את המילה להתראות.
"מילה מאד משונה. קצת ארוכה..." ציין החיזר.
"נכון" הסכימה נינה. "בגלל זה, בדרך כלל, אנחנו אומרים פשוט ביי"
וזה בדיוק מה שעשו.
והחיזר, נופף לשלום והבטיח לחזור.
צילום: אבי קקון