תמונה אחת עם אחות – תעודת ביטוח לאירוח אצל הילדים בשבת!

הירושה...

הזקן לא היה זקוק ליותר מזה ופתח: "אתה יודע, אתם הצעירים חושבים שכל מי שיש לו שיער לבן מיד הוא נהפך לתינוק שאפשר לעבוד עליו בקלות. אפילו הילדים שלי חשבו ככה. עד שהוכחתי להם שהם עדין לא למדו מה שאני שכחתי, וחייך חיוך מסתורי. המהמתי המהום הסכמה כשכולי תקווה שאשמע את כל הסיפור. הזקן לא אכזב אותי, הוא שלף תמונה מקומטת ואמר "אתה רואה את התמונה הזו? זו תעודת הביטוח שלי." הסתכלתי בעיון בתמונה, הזקן נראה יושב מחייך ולידו בחורה נאה כבת 30, במדי אחות לבנים. "רוצה לשמוע איך התמונה הפכה להיות תעודת הביטוח שלי?" הנהנתי כשכולי ציפיה. ובכן, פתח הזקן "הכל התחיל לפני שנתיים, הבנים שלי התכנסו והחליטו שמכיון שאני לבד ובבעלותי דירה יקרה ששווה לפחות 3 מליון, חבל שהפוטנציאל הכספי לא ימומש, לכן הם הציעו שאמכור את הבית ואעביר להם את הכסף. כמובן שהם הבטיחו שהם יארחו אותי לסרוגין בבתיהם ואני אוכל להיות בחברת הנכדים בקיצור, ציירו בפני עתיד ורוד. לבסוף אחרי מסע שכנועים הסכמתי. חשבתי לעצמי שבסך הכל הם ילדים טובים שדואגים לי שלא אשאר לבד. מכרתי את הבית, אבל בעצת ידיד מנוסה העברתי להם בשלב זה רק שליש מהכסף. 

אחרי המכירה

בתקופה הראשונה באמת הם אירחו אותי יפה מאוד אבל לאחר כמה חודשים כשהם הבינו שאני לא מעביר להם את כל הסכום שקיבלתי ממכירת הדירה, האירוח היה פחות לבבי. זה התחיל בערב ראש השנה כשהתלוננתי שאני קצת עייף, מיד נלקחתי לבית החולים שם הפעילו לחץ על הרופאים לאשפז אותי. בסוכות שוב העבירו אותי לבית החולים. גם הפעם הסיבה היתה לא מהותית - כאבי בטן לא חזקים, בפעם הזאת ראיתי חוסר שביעות רצון בולטת אצל הצוות הרפואי ושוב אשפזו אותי לחג . במהלך האשפוז התידדתי עם אחת האחיות והיא הסבירה לי בעדינות שזה דפוס שחוזר על עצמו במקרים רבים. ילדים מביאים את הוריהם לאישפוז כדי שלא יהיו נטל עליהם בחג. כעת הייתי בבעיה, את הבית שלי מכרתי ולא נשאר לי מקום לגור. נכון שיכולתי לקנות בית אחר, אבל כבר לא יכולתי לחשוב על לגור לבד, בטח לא בדירה חדשה. בכל זאת התרגלתי לנכדים.

הרעיון

לאחר מחשבה עלה במוחי רעיון, תמר האחות החביבה צחקה מהרעיון  אבל הסכימה לשתף איתי פעולה. בשלב ראשון הצטלמתי איתה את התמונה הזו. לאחר מכן דאגתי שבזמן שבני יבוא לשחרר אותי מבית החולים, הוא יראה כיצד אני מפגין אליה חיבה יתרה. כשהגענו הביתה הקפדתי לספר כמה הצוות ובייחוד תמר היו נחמדים אלי. הראתי לכולם את התמונה והדגשתי בחיוך שלמזלי היא רווקה. שיחת טלפון לבבית מתמר באותו ערב השלימה את התמונה, יותר מזה לא היה צריך. כבר למחרת ראיתי את בני מתקשר לאחיו ומתלחש איתם. בין הלחישות הצלחתי לשמוע מילים ספורות: "הוא השתגע, ירושה, אחות רודפת בצע." זה היה מספיק, עכשיו יכולתי לחכוך ידים בהנאה. הבנים פשוט חששו שתמר תגזול את כספי הירושה שלהם. מאותו היום קיבלתי יחס של מלך וחסל ביקורים בלתי רצויים בחגים בבתי חולים, כל פעם שאני רואה שמזלזלים בי, אני רק מוציא את התמונה מביט בה ואומר: "מזמן לא פגשתי את תמר אולי אקפוץ אליה לביקור." אתה צריך לראות איך הבן שלי קופץ.  אני ממש מתפקע מצחוק.  כמו שאמרתי לך. אתם הצעירים חושבים שכולנו טיפשים. אני שמח לבשר לך שאני לא!" האמת, לא היה לי מה לענות לו. אכן רעיון גאוני!

דרור פינויים מפנה דירות רבות ואסף מאות סיפורים מעניינים ברבות השנים.

אהבתם את הסיפור, רוצים לקרוא סיפורי פינוי מרתקים נוספים? שיהיה לכם אנקדוטה מעניינת לארוחת שישי? אני מזמין אתכם לקרוא עוד באתר