פרשת וירא - מאת חה"כ הרב חיים אמסלם

פתיחת הפרשה מעוררת סימן שאלה גדול מאוד: "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום", התמונה העולה מהפסוק הזה היא ברורה. אברהם יושב בפתח האוהל, על פי המדרש הוא מתאושש מברית המילה שעשה לפני שלושה ימים והקב"ה מתגלהאליו. אך לפתע משהו אחר מעסיק את אברהם: "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו". אברהם רואה אורחים פוטנציאליים, עוזב את הקב"ה ורץ לקראתם. כיצד יתכן שהמאמין הראשון, זה שהבין מעצמו כבר בגיל 3, שיש בורא לעולם, עוצר בשיאה של חוויה רוחנית אדירה שבה מתגלה הקב"האליו ופונה לקבל אורחים לא קרואים ולהתעסק בצרכיהם הנמוכים כמו אכילה ושתיה?

אלא שאת החלוקה המדומה בין עולם הרוח לעולם החומר אברהם אבינו מסרב לעשות. הוא לא חי ולא פועל כך. אברהם אבינו לא מחפש לחיות חיי נזיר המנותקים מהווית העולם הזה. אין לו עניין בחוויות רוחניות שמימיות ומנותקות. את עבודת ה' שלו אברהם מקיים דרך החיים הארציים הממשיים. דוקא דרך הכנסת אורחים מרשימה ועשירה באוכל ובכיבודים, מבקש אברהם לקבל את פני השכינה. זה בדיוק אותו קו הנמשך מהפרשה הקודמת, המבדיל את אברהם אבינו מנח. אברהם אבינו לא מחפש השגות רוחניות נשגבות לעצמו. הוא רוצה לפעול ולדאוג לאנשים נוספים כדי להכניסם תחת כנפי השכינה והאמונה בקב"ה. במסכת שבת לומד רב ממעשהו של אברהם אבינו כי "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". רב מנסח את הדברים בפשטות, בקיצור נמרץ ובחדות רבה.  

אברהם אבינו מבין כי כדי לפעול, לשנות ולתקן, הוא לא יכול לשבת ספון במגדל השן ולדאוג רק לעולמו הרוחני הפרטי. הוא מסרב לקבל על עצמו תפקיד של מנהיג רוחני בלבד ולכן הוא פועל כמנהיג מדיני ופוליטי לכל דבר ועניין. כך ראינו שבפרשה הקודמת הוא יוצא למלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה ומציל את לוט ובפרשתנו הוא כורת ברית עם אבימלך.

עיקרון זה בפועלו של אברהם אבינו, יכול להסביר גם את פשר התעקשותו במשא ומתן מול הקב"ה על הצלת סדום. אברהם איש החסד הגדול יוצא להגנת החברה המושחתת ביותר באותו דור, שהפכה לסמל השחיתות בדורות הבאים. מה ראה אברהם לדאוג לאנשים שרחוקים ממנו ומצדקותו כמרחק שמים וארץ? אלא שאברהם אבינו האמין בכוחה של מנהיגות. כדי להציל את סדום הוא מבקש למצוא בה צדיקים כמוהו, שישפיעו על החברה הסדומית ויתקנו אותה. הוא לא חפץ בעולם רוחני ערטילאי שבו כולם מאמינים בה' ואת מי שחוטא יש להשמיד. אברהם אבינו מאמין שתפקידם של צדיקים המנהיגים את הדור הוא לדאוג להם ולהשפיע עליהם וחלילה לא לוותר עליהם מראש.

ממעשיו של אברהם צריכים גם אנו ללמוד. עלינו להכיר בחשיבות האחריות שיש למנהיגים הרוחניים לבני דורם. אין הם יכולים לפעול על פי הכלל של "אני את נפשי הצלתי" ולהתעלם מבעיות הדור וצרכיו. עליהם להפשיל שרוולים ו"ללכלך" את ידיהם בעיסוק גם בענייניםהחומריים והארציים ואם צריך, גם בפוליטיקה.

שבת שלום.

חה"כ הרב חיים אמסלם, יו"ר מפלגת עם שלם