"יס פלאנט"-ראשון לציון אטקרציית בידור מגלומנית

הוא ניצב בבדידות מזהירה, בלב החולות. מרחוק, רק הבניין והגלגל הענק של הסופרלנד בולטים על פני הדיונות. נווה מדבר של צרכנות מנצנצת. ברוכים הבאים ללאס וגאס, כלומר למערב ראשון לציון - בירת השעשועים של ישראל

חזית הקולנוע עושה מאמצים עילאיים לגרום למבקרים לחשוב שהגיעו למשהו מיוחד וחדשני. קווים אלכסוניים בכתום ואדום מקשטים את דפנות המבנה. הדגש במקרה זה הוא כמובן על "מקשטים" כי אין שום קשר בין האלכסונים שמודבקים על החזית לבין מה שקורה בפנים.

כמה חבל שהבניין נראה כמו אלפי בניינים שכבר ראינו. אפשר רק לקוות שגם האדריכלים שהיו אחראים על תכנון המבנה במשרד מור-יסקי-סיון, לא חושבים שמדובר בפסגת היצירה (מעניין לאן נעלמה היצירתיות האדריכלית שקיימת בקניון עיר ימים בתכנון אותו משרד שנפתח לפני חודשים ספורים בלבד?). במקרה הטוב מדובר בציטוט ישיר של בניינים אחרים, במקרה הרע מדובר בהעתקה.

האלכסונים המודבקים על החזית מזכירים את אצטדיון קן הציפור מאולימפיידת בייג'ינג שנערכה לפני ארבע שנים, שהוא בעצמו, בדרכו שלו, מזכיר כמה מבנייניו של האדריכל היפני הנודע טויו איטו (כמו הפביליון שתכנן בגלריית סרפנטיין בלונדון, העמודים של בניין המדיה-טק בסנדאי-יפן, והחזיתות של בניין טוד'ס בטוקיו) כולם מראשית שנות האלפיים.

מילא אם היה מדובר בציטוט ראשון בארץ של אסתטיקה אלכסונית לעוסה, אבל לא רחוק משם, באותה עיר ממש, נמצא בניין המכללה למנהל שעושה שימוש באותם אלכסונים, אותם חומרים ואותם צבעים. גם החזיתות של קניון ג'י במתחם צמרת בתל אביב עושות שימוש באותם אלכסונים ידועים לשמצה. מבחוץ, קולנוע יס פלאנט נראה מיושן כבר עם פתיחתו.

בפנים נוצרת תחושה אסקפיסטית גדולה מהחיים. יס פלאנט בראשון לציון (צילום: יח"צ)

לפחות חללי הפנים מצליחים לספק חוויה מוצלחת. נכון, השימוש המוגזם בשחור ואדום קצת מיצה את עצמו (למה כל האדריכלים בטוחים שבתי קולנוע צריכים להיצבע בצבעים האלו?) אבל הבניין בהחלט מצליח לגרום לתחושה אסקפיסטית גדולה מהחיים. לובי הכניסה העצום והגבוה שבמרכזו עמודים ענקיים וכסופים יוצר את אפקט ה"וואו" שסביר להניח שהיזמים ביקשו לייצר. לא בטוח שמדובר ב"חוויה מעולם אחר" כמו שמכריזות סיסמאות הפרסומת (אין בבניין כמעט שום חדשנות עיצובית) אבל זו בהחלט חוויה מרשימה.

יש בבניין 26 אולמות, 2,000 מקומות חניה והושקעו בו 200 מיליון שקלים. הוא צועק "אני הכי גדול" בווליום כה חזק, שאי אפשר שלא להיכנע. אם כבר הולכים לראות סרט שובר קופות הוליוודי עתיר תקציבים ופיצוצים, אז הבניין של יס פלאנט ישלים את החוויה.

ההתמצאות בבניין קלה ונוחה. באחת הצלעות של לובי הכניסה המרשים יש מזנון פופוקורן ובשנייה קופות. מהלובי יש מעבר רחב ויחיד לעבר אזור האולמות. קשה לטעות, או להתבלבל כי אין ממה. אפילו אזור ההסעדה נמצא בבניין סמוך ומנותק. הבניין של יס פלאנט הוא בניין שהוא דבר אחד ויחיד. הוא לא מתפתח או מציע משהו נוסף מלבד הוא עצמו. זה בניין שמוקדש לחווית קולנוע מוגזמת ותו לא. מאות המסכים שפזורים לאורך הקירות ובתקרה מגויסים גם הם לאותה מטרה.

בניין שמוקדש לחווית קולנוע מוגזמת ותו לא. יס פלאנט בראשון לציון (צילום: יח"צ)

מעל לובי הכניסה משקיפה מרפסת אולמות ה-VIP. מתכנני הבניין ניסו כל כך למנוע מההמון להתבלבל, עד שהם הסתירו לחלוטין את גרם המדרגות שעולה לקומת החשובים (חשיבותם מתבטאת בכך שהסכימו לשלם יותר עבור כרטיס). למעשה הגישה לקומות העליונות נעשית בעיקר על ידי מעליות. אמנם הן נמצאות במרכז הלובי, אבל בהיעדר גרם מדרגות נוכח בחלל, הן מרגישות כה מנותקות ומבודדות שהן רק מעצימות את התחושה שאין גישה לקומה העליונה.

בקומה העליונה יש גם מרפסת מוצלחת ביותר, שמשקיפה לעבר האגם הסמוך. מי שמביט על הבניין מבחוץ וודאי מפנטז לבלות מספר דקות על המרפסת בטרם יתחיל הסרט ומאמין שמדובר בחוויה די נעימה. אבל מקומת הכניסה אין שום דרך להבין איפה נמצאת המרפסת, אי אפשר לראות אותה או להבין איך להגיע אליה. הרגע האדריכלי המוצלח ביותר בבניין נשאר מנותק לחלוטין מהבניין שמכיל אותו. אבל את מי זה מעניין. גם ככה רוב האנשים באו רק בשביל הסרט.

קרדיט: יונתן קנטי walla.co.il