מתחם יס פלנט הפך את ראשון לציון לעיר הסרטים הרישמית בישראל

המתחם משתרע על פני 25 אלף מטרים רבועים בנויים, מהם 8,400 מ"ר שטחי מסחר ואולמות קולנוע. בעיות חניה לא יהיו שם: למגיעים מנתיבי איילון מחכים לא פחות מאלף מקומות חניה מעל לפני הקרקע, ועוד 220 תת-קרקעיים. בדרך מהחניה לסרט עוברים דרך שמונה מסעדות, שאליהן אפשר להגיע מבלי להיכנס לקולנוע, ולמי שצריך עוד – יש: שתיים נוספות ממתינות בעומק המתחם, אחרי שמציגים את כרטיס הכניסה. 26 אולמות, מתוכם 24 אולמות הקרנה ושני אולמות אירועים, כוללים בסך הכל 3,650 מושבי צפייה רחבים שיובאו מצרפת, מספרד ומקוריאה.
 
לתכנון המשימה גויסו שלושה משרדי אדריכלים המנוסים בהקמת אולמות קולנוע: יסקי-מור-סיוון הופקד על תכנון המעטפת ושטחי החוץ; צבי גרש ושרון פז אמונים על תכנון חללי הפנים הציבוריים: מבואת הכניסה, אולמות האירועים ואזורי השהייה מחוץ לאולמות ההקרנה; ירון גרנות אחראי על תכנון האולמות עצמם. הבנייה נמשכה פחות משנתיים.
 
הבניין מורכב ממנסרה מתפתלת, שנראית כמבקשת לרחף מעל האגם הסמוך (וזה המקום לציין ש"הירוקים" התנגדו להקמת המתחם). בקצה המרחף של המבנה העליון ממוקמת מרפסת, שהיא הקשר היחידי בין המתחם האטום לבין העולם החיצון. "בניינים מסוג זה מבקשים להתנתק מסביבתם", אומר האדריכל יוסי סיוון, מתכנן הפרויקט. מסביב לבניין תוכננה "טיילת" מחופה דק-עץ, במקביל לטיילת עירונית שעדיין נמצאת בבנייה. תפישת התכנון דומה לטיפולוגיה של קניון, "אך בשונה מקניון, האילוצים פשוטים יותר והפרוגרמה פחות מורכבת", אומר סיון, שמשרדו חידש בין היתר את קניון הזהב בראשון לציון.

 
בשונה מתכנון קניונים, הוא מציין, כאן האדריכלים יכלו ללכת עד הסוף. "זה היה צ'ופר", אומר גבי גל, האדריכל האחראי, שמביע שביעות רצון מהיד החופשית שניתנה לו בתכנון המעטפת, ששואבת לדבריו השראה "מעולמות וירטואליים". הבניין עשוי מבטון, המעטפת שמולבשת עליו אינה קונסטרוקטיבית אלא קישוטית בלבד, הקירות מחופים אלומיניום ועוטים רשת אקראית של קופסאות אור מזכוכית, ותאורה מתחלפת מוקרנת גם מבחוץ. "הבניין מנסה למכור אשליה שעובדת בעיקר בלילה", מסביר סיוון.
 
מבואה מוארת וראוותנית המתנשאת לגובה 17 מטרים מקדמת את פניהם של הצופים, באולם המוקף מסכים מכל עבר, והם מוסרים למתבוננים בהם אינפורמציה אלקטרונית. "הרעיון המרכזי שהוביל את תכנון חלל הכניסה הוא יצירת חוויה ב-360 מעלות. אין עוד צורך לעמוד ולבהות במסך - המדיה עוקבת אחרי המבקר לכל מקום שיגיע אליו והטכנולוגיה ניכרת בכל פינה", מספר האדריכל צבי גרש על החוויה המסנוורת שהוא מבקש להנחיל למבקרים. בין האולמות נמצאת רחבה עם ספות אליפטיות העטופות חומרים פלסטיים שתוכננה כ"כיכר בלב הקולנוע, כשהיושבים יכולים לצפות לכל עבר".
 
ברוכים הבאים לשדה התעופה
 
תכנון התאורה מוקפד: הנכנסים למבואה פוגשים חלל מוצף אור, שבהדרגה הופך לאפלולי יותר, עד שמגיעים לאולם ההקרנה. בדרכו יעבור הצופה על פני חללים שתקרתם מורכבת מהנמכות גבס, ובין "שכבה" ל"שכבה" ממוקמים פסי תאורת LED הפולטים סקאלת צבעים חמה. מהתקרה תלויים כ-120 מסכי לד ריבועיים, בגודל 34 על 34 סנטימטרים, והתאורה משתקפת בעמודים עגולים שחופו בנירוסטה מוברשת. את כרזות הנייר של פעם החליפו באופן סופי צגי המחשב. זהו "Paperless project", מתגאה גרש, "והשימוש בקווים הזורמים מבקש לסחוף את המבקר".
 
תחושת המרחב נשמרת גם באולמות (שמאכלסים החל מ-88 צופים וכלה ב-350), שמצטיינים במעברים רחבים של 135 סנטימטרים – הרחבים ביותר בישראל, לדברי המתכננים, כך שהקריאות המעיקות "סליחה, אפשר לעבור?" לא יישמעו כאן, או כך לפחות התכוונו האדריכלים שיקרה.

 
האולם הגדול ביותר הוא אולם IMAX , שמונה 400 מקומות ומציע מסך גדול במיוחד: 18 מטרים רוחבו ו-13 מטרים גובהו. המושבים, בשונה משאר האולמות, שחורים. אולם נוסף, הראשון מסוגו בישראל, הוא אולם ה-d4 (ארבע-ממדי) המיועד ל-124 איש, ומציע צפייה על גבי כסאות מתכווננים, תוך שזרמי אוויר, מים ועשן ממלאים את החלל. המבקשים לקחת חלק בתענוג ייאלצו להיפרד מ-55 שקלים (או 65 שקלים עם משקפי תלת-ממד). הקירות עוטים גרפיקה פסיכדלית בצבעים חמים ורוויים, וכדי לייצר אקוסטיקה מוצלחת נעשה שימוש בטכניקתWHISPER WALL (קיר לוחש) - קירות הבטון חופו בגבס ובצמר סלעים, ועל שכבות הבידוד נמתחו בדים על פרופיליPVC . "הצופים בסרט אקשן לא ישמעו את צחוק הצופים בחדר הסמוך", מבטיח גרנות.
 
למתחם ה-vip עולים במעליות זכוכית שקופות, שכן המדרגות בבניין משמשות רק למילוט, ובתמורה ל-129 שקלים אפשר להיכנס לסלון עם כורסאות נוחות, קפה ובר, המובילים לארבעה אולמות vip. במהלך ההקרנה יושבים על כורסה אדומה נפתחת ומניחים את הרגליים על הדום, ושולחים את היד למגש האוכל והשתייה הזוגי.

 
האם ראשון לציון, רוויית הקניונים ואולמות הקולנוע, זקוקה למתחם צריכה חדש ומרוחק ממרכז העיר, שזולל דיונות ומעודד שימוש בזבזני ברכב פרטי? סיוון, שטוען כי הוא מתגעגע לימים שבהם הסתובב בעיר ברגל וצפה בסרטים בבתי קולנוע קטנים, מתעקש שהקהל הישראלי מחפש גירויים אחרים. "דרישת הקהל היא מתחם בילויים סגור עם הרבה חניה", מאבחן סיוון את התרבות המקומית ומעיד על יצירתו: "הקהל נמשך למגה-קומפלקסים ואנחנו מייצרים בעבורו 'שואו' אחד גדול. זוהי קופסה סגורה ואטומה, שמגיעה באריזה שהיא מצגת".
 
צוות תכנון:
יוסי סיון
גבי גל
אניבל חיצ'נקו
גלי פורטנוי
מרקו גולדנברג
אריאל טסת
יוסי ארוך

קרדיט: נעמה ריבה XNET.CO.IL

קרדיט צילום:dtown.co.il