דני – ילד שלי נחמד

דני – ילד שלי נחמד  //  אייל סברו

לספר או… לא לספר…

דני היה מסוג הלקוחות שקל היה לאהוב, כשהגיע להזמין את החקירה, הקפיד להדגיש לא אחת, כי קשה לו המחשבה, שמישהו עוקב אחר רעייתו, "אני מרגיש שאני בוגד בה" אמר מבוייש ואני הגבתי באיפוק באומרי, כי באם יסתבר שמחשבותיו לא לשווא, שהרי רעייתו ירדנה היא זו שאמורה להתבייש.

ירדנה היתה בחורה בשנות העשרים המאוחרות לחייה, דני בתחילת שנות השלושים, החיים לא היטיבו עם השניים,  מאז נישאו לפני 6 שנים ועד היום מנסים הם להביא צאצא לעולם ללא הצלחה. טיפולים רבים שעברו  גילו, כי דני הוא מקור הבעיה, "משהו באיכות הזרע" כך טען בפני בלי בושה והסמיק מייד, התאפקתי מלקום לחבקו ולומר לו חזק ואמץ, יהיה בסדר. ירדנה הייתה סיבת בואו, לאחרונה חש כי ירדנה מתרחקת ממנו, "משהו מנוכר ביחסה אליי, אני מרגיש ממש כאילו הפסיקה לאהוב" טען ודמעות ניקוו בעיניו. שאלתי באם יש בידו הוכחות כלשהן שמבססות את הפגישה עימי, שכמובן לוותה בחשד כי, כעת מופנית אהבתה לאחר ודני הסמיק, "לא, אין לי הוכחות לכן אני מרגיש רע כל כך" טען, קשה היה שלא לאהוב אותו.

ירדנה לא עבדה, סטודנטית למשפטים שנה שלישית, בשנה זו תסיים את הלימודיםהתיאורטים ותעבור להתמחות במשרד עו"ד כלשהו. ביקשתי פרטים על ירדנה ומהמעט שדני ידע, הדבר החריג עליו יכולתי להצביע, היו השיעורים הרבים אותם העבירה בצוותא עם בן, סטודנט כמותה, חבר לספסל הלימודים, שמזה 3 שנים צמוד להכנת שיעורי הבית של ירדנה כחבר לספסל הלימודים. השניים מסתבר למדו יחדיו ובתקופה האחרונה בעיקר בביתו של בן ובשעות קשות להבנה, עד 02:00 לפנות בוקר, כך לפחות סיפר לי דני. סיכמתי עם דני על יום מעקב שיתבצע בשבוע הבא, בו דני יצא לשרות חד יומי של מילואים. נו, כולנו מכירים את היום הזה שבו מטרטרים אותנו ליום רענון וחזרה הביתה בשעות הלילה המאוחרות. חשבתי מן הסתם שזה יהיה יום טוב למעקב כי ירדנה תרגיש חופשייה במעשיה במידה ויש לה סיבה.

כעבור שבוע הגיע היום, שני עוקביי ואני עמם (איך אפשר לסרב לבקשה של נחמד כמו דני) המתנו לירדנה בסמוך לביתם המשותף בשעה 07:00 בבוקר, כשדני יצא שרקתי קצרות לעברו מאחורי הטלפון הציבורי בו המתנתי וזה היה מספיק חכם למצמץ  בעיניו ולא להרים יד ולצעוק אהלן. הרגשתי כי דני סומך עלי ולא רציתי לאכזב אותו. בשעה 07:45 בדיוק, כפי שציין דני, יצאה ירדנה מביתה, וואהו אמרתי לעוקביי, איזו פצצה והיא אכן הייתה פצצה, גבוהה, אני מעריך 1.76 לערך, מבנה גוף חטוב, חזה עומד כשני תפוזים רעננים וישבן חצוף שקשה היה להתעלם ממנו במיוחד עקב המכנס הלבן השקוף שלבשה ותחתון החוטיני שהונח עליו, שחור כמובן, שנראה כולנו ונבלע את הרוק.

האמת שקצת הופתעתי, דני ניראה ביישן כזה, וירדנה נראתה לי גדולה עליו ב 2 מידות לפחות. למרות תיק הגב על כתפיה שניראה עמוס, לא נפגעה ההליכה האצילית שלה, לאורך 2 רחובות פסעה, אח"כ עלתה על אוטובוס דן מקומי ואנחנו אחריה לאוניברסיטה.

אבל הנסיעה היתה קצרה מלהגיע לאוניברסיטה, כעבור 3 תחנות בדיוק ירדה ירדנה מהאוטובוס, דילגה רחוב אחד, רחוב נוסף ונכנסה לבית מגורים ישן שבכניסתו הסתודדו נערים צעירים ממוצא רוסי. מייד ביקשתי נוהל בדיקה של דיירי הבית, כעבור 10 דקות דווח לי בקשר כי במקום דירות סטודנטים לא מעטות ובשל הקירבה לאוניברסיטה (3 תחנות נוספות) רוב הדיירים במקום תלמידי
האוניברסיטה. בזמן שאחד מעוקביי רשם את שמות הצעירים כפי שהופיעו על תיבות הדואר ירדה לפתע ירדנה עם צעיר מבית המגורים, העוקב לא התבלבל ועשה עצמו כמחפש דירה של מישהו שלא קיים כמובן וירדנה והצעיר התעלמו ממנו. כעבור 3 דקות נוספות הגיעו ירדנה והצעיר לרכב מסוג חיפושית ישנה, מבט קצר ברישומי תיק המעקב שברשותי לא הותיר ספק, זהו בן, אותו סטודנט עמו למדה ירדנה.

השניים נסעו ברחובות העיר ואנחנו אחריהם, כעבור עשרים דקות של נסיעה הגיעו לטיילת הגדולה של העיר, כעבור 10 דקות נוספות פרשו מגבות ונשכבו על חוף הים השקט, בין תיירים מגרמניה למשפ' ערביה שנהנתה בסמוך. ירדנה הרכיבה משקפי שמש שחורים גדולים ובן לא התאמץ כל כך, מייד החל למרוח על גבה וירכיה של ירדנה שמן שיזוף שזו הגישה לו, המצלמות של עוקביי לא הפסיקו לעבוד. ניסיתי לחשוב על צעדיה ומניעיה של ירדנה, אולי הרגשת תסכול של אם פוטנציאלית מדיחה אותה לכך. אבל פניו המחייכות של דני שנשארו חרוטים בזכרוני, לא נתנו לי להצדיק את מעשיה של ירדנה. ירדנה ובן נכנסו למים, סימנתי לשי העוקב כי הוא הקורבן ועליו להיכנס למים, בתחתונים כמובן, שי עשה פרצוף כועס התרחק 50 מ' מהם והחל מתפשט, כעבור דקות שחה וצלל בסמוך לירדנה ובן.

השעה היתה 10 בבוקר לערך, המים היו קרים ואנשים רבים לא היו בחוף, השמש הקייצית רק החלה לחמם את המים שי קפא כך הבנתי מתנועותיו אבל ירדנה ובן היו חמים, או הו מה זה חמים, זוכרים את החוטיני השחור ממקודם, זה כנראה רק
עזר לחרמנותו של הסטודנט הצעיר,  עורך הדין העתידי. הצעיר ליטף חיבק נישק והצמיד את הגב' ירדנה אל בין רגליו לא יכולתי שלאלחשוב מה נעשה מתחת לגלים. ירדנה לא נשארה אדישה, נשיקות לוהטות ושריטות בגב עזרו לנו להבין כי מתחת לגלים נפגשו "המכחול עם השפורפרת" והשניים חגגו. כשיצאו מהמים המבטים אמרו הכל, השניים שהו שעה נוספת על החול החם התלבשו ועלו למסעדת יוטבתה הסמוכה. סעדו כטוב ליבם בטוסט פיטריות ליטפו אחד את השני התנשקו בלהט ולי לא נותר לרחם על המילואימניק החד יומי שמטורטר עכשיו לבדיקות שיגרתיות בבסיס כלשהו באיזור הדרום. אוי דני ילד שלי נחמד, חשבתי לעצמי איך אראה לך את הקלטת הזו... ובאמת שליבי נצבט.  בסיום הארוחה שילמה ירדנה את החשבון, טוב בן היה סטודנט רווק והיא נשואה לבעל שעובד ולא הולך לים, כך שוחחתי עם עצמי.

השניים חזרו לרכבם וחזרו לדירתו של בן בשכונת הבלוקים של הסטונטים.כשהמתנו שעה ומחצה מחוץ לבניין, ידענו כולנו מה עושים השניים למעלה וכשירדנה יצאה מהבית עם שיער רטוב ומכנס וחולצה אחרים מאלו שנכנסה, הבנתי כי בתיק הלימודים הגדול היו יותר בגדים מאשר ספרי עריכת דין. בהמשך חזרה לביתה לא לפני שהספקנו לצלם אותה מנפנפת מתחנת האוטובוס הרחוקה לקומה
הרביעית ומנשקת באויר את אהוב ליבה, שעמד בתחתונים במרפסת הבית. אוי ואבוי חשבתי לעצמי, מה יהיה על דני.  
                                                                                
למחרת בבוקר דני התקשר וקבענו פגישה ליום אחר בגלל הזמן הדרוש לי להכנת הקלטות והתמונות. כשהגיע אליי היה דני זחוח, נסער ואדום מהתרגשות, לא הבנתי במה העניין, שב אמרתי, שב תרגע, יהיה בסדר. חשבתי כי דני משער או יודע מה קרה, אבל דני קפץ עלי וחיבק אותי בחוזקה, "'מזל-טוב, מזל-טוב, מגיע לי מזל-טוב", מה קרה? שאלתי נפעם מהגבר הנסער שלמולי, "ירדנה בהריון!!!", עמדתי דומם, מה?! "ירדנה הודיעה לי היום בבוקר שהיא בהריון, הצלחתי להכניס אותה להריון, יש", היה נפעם, "טוב, נו, ספר לי מה היה במעקב"...

חפשו אותנו ב- 

את ספרו החדש של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: [email protected]