שיחה עם פרופסור לאון גרינהאוס על מחלות פסיכוגריאטריות

בעולם הרפואה קיימת חלוקה שרירות למחלות לפי גיל. מחלות המיוחסות לאנשים מעל גיל 65 נחשבות למחלות פסיכוגריאטריות. אנשים בגיל 65 יכולים לסבול ממחלות שהתחילו בילדות או בנעוריהם (כמו סוכרת נעורים, דיכאון, אפילפסיה, ועוד), או ממחלות שמופיעות לראשונה בגילאים אלו במיוחד מחלות נוירודגנרטיביות כמו פרקינסון ודמנציה, או מחלות הקשורות להשפעות המצטברות של השנים. לדוגמא: מחלות ריאתיות הנגרמות מעישון, מחלות לב וכלי דם הנגרמות בין היתר מאכילה לא נכונה ועוד.

על מנת להבין טוב יותר מהן מחלות פסיכוגריאטריות, שוחחנו עם פרופסור לאון גרינהאוס, מייסד מיינדק קליניק, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת מישיגן אוניברסיטת ת"א.  

"מבחינה פסיכיאטרית, חשוב לציין שלעיתים קרובות קיימת הופעה משותפת של שתי מחלות: הופעה של מחלות דגנרטיביות או אחרות עם דיכאון קליני", מסביר פרופסור לאון גרינהאוס. "תוספת של דיכאון קליני גורמת למחלה הראשונית להיות יותר קשה לטיפול ויש צורך לשלב טיפול בדיכאון ביחד עם הטיפול במחלה הראשונית". 

כיצד יכולה המשפחה לזהות הפרעה נפשית אצל קשיש?

"הפרעות בזיכרון, הפרעות בשיווי המשקל, הפרעות בראיה ועוד, מופיעות לעיתים קרובות בגיל השלישי. לרוב, אנשים בגיל הזה שמים פחות לב לשינויים שחלים בזיכרון. בני משפחה יכולים לעודד אנשים אלו לפנות לגורם טיפולי כדי לבצע הערכה וטיפול. בהמשך, המשפחה יכולה לוודא שהמטופל ממלא אחר הוראות הרופא. המשפחה יכולה גם להכין את התרופות בקלמר מתאים כדי לעזור עם השכיחה ולמנוע בלבול עם לקיחת התרופות".

איזה סגנון חיים מומלץ לסגל על מנת למנוע את הופעת המחלות?

"פתגם עתיק אומר 'נפש בריאה בגוף בריא'. זה אומר שבכל גיל צריך למצוא איזון לבריאות הגופנית והנפשית. לאנשים בגיל הפסיכוגריאטרי יש נטיה להיות פחות פעילים פיזית ומנטלית. בביקורים בקליניקה שלי אני מעודד מטופלים לפתח הרגלים לפעילות גופנית אינטנסיבית עד כמה שהם יכולים. ההנחיות של הארגונים הרפואיים בעולם מציינים שבכל גיל על האדם לבצע פעילות אירובית של 150-300 דקות בשבוע כשכל גיל מתאים את הפעילות לפי יכולותיו. פעילות פיזית מסייעת לפתח שיווי משקל תקין, הליכה יציבה ועוד.

בנוסף לכך, אני ממליץ על פעילות מנטלית סדירה בצורה של תרגילי חשיבה כמו: סודוקו, תשבצים, ועוד. אני ממליץ גם על תוכנות מחשב שעוזרות לחזק את החשיבה, הזיכרון, ופתרון בעיות. אי אפשר למנוע את ההשפעות המצטברות של הגיל אבל אפשר בהחלט לעקב תהליכים של ניוון קוגניטיבי ופיזי".

פרופסור לאון גרינהאוס אומר שקיימים הבדלים רבים בין טיפול באוכלוסייה פסיכוגריאטרית לעומת אוכלוסייה צעירה: "אנשים מבוגרים רגישים יותר לתופעות הלוואי של חלק מהתרופות לעומת מטופלים צעירים. אנשים הנמנים על האוכלוסייה הפסיכוגריאטרית נוטלים תרופות שונות וחשוב לוודא מה האינטראקציה ביניהם. רופא המטפל באוכלוסייה זאת צריך לקחת בחשבון את כל המשתנים המעורבים מבחינה רפואית ולהחליט לטובת החולה. אין ספק שזה דורש מיומנות מיוחדת".

האם ישנן מחלות פסיכוגריאטריות שממש ניתן לרפא?

"זאת שאלה מורכבת. היא מתחילה בשאלה 'מה זה לרפא?' התשובה היא שחלק ממחלות הגיל ניתן לרפא וחלק ניתן לשפר את היכולת של האדם לחיות איתן בשלום. אם ניקח לדוגמא את מחלת הדיכאון. האם טיפול מוצלח שמתגבר על הסימפטומים ומאפשר למטופל חיים רגילים, אבל עם לקיחה קבועה של טיפול תרופתי זאת הבראה? בעיני פסיכיאטר ותיק בהחלט כן".

איזו סביבת מחיה עדיפה לאנשים שסובלים מהמצב?

"אחת מהסוגיות של הגיל הפסיכוגריאטרי היא הבדידות. בדידות זאת מחמירה כאשר האדם הופך לאלמן. אובדן בן או בת זוג בגיל זה הינו אחת מהדברים הקשים הקיימים. חבר טוב שלי שחי טוב עם אשתו מעל 50 שנה התאלמן לפני כשנה. בשיחה בינינו אמר שהתחיל לצאת עם אישה נחמדה. אמר לי 'אין מה לעשות, החיים ממשיכים". חברה אחרת שבעלה נפטר לפני 15 שנה לא מוכנה לצאת עם גבר אחר ומתלוננת שחוג החברים שלה הולך ומצטמצם. היא חשה בדיכאון והחלה לקבל טיפול תרופתי".

פרופסור לאון גרינהאוס טוען שתקופת הקורונה הראתה לכולם את חשיבות היחסים המשפחתיים ואת הסיכונים התמונים בבדידות והריחוק החברתי. "אנשים בגיל השלישי זקוקים לעזרת בני המשפחה ברמות שונות. אי אפשר להתייחס לכל האנשים המבוגרים באותו האופן. יש אנשים שבגיל 60 זקוקים לעזרה מקסימלית. לעומת זאת יש כאלה שאפילו בגיל 90 עצמאיים ברמה גבוה. ההתקדמות הטכנולוגית מוסיפה היום רמת קושי נוספת שאנשים מסוימים יתקשו להתמודד איתה.

המשפחה מאוד חשובה לעזרה לאוכלוסיה מבוגרת. עזרה זאת יכולה להיות בדברים אלמנטריים כמו תחזוקת הבית, ליווי לפעולות רפואיות, ניהול כספים, ועוד. אין ספק משפחה תומכת חשובה מאוד לאדם המבוגר".