ילדים של פעם, ילדים של היום - עולם אחר?

שינויים טכנולוגיים

כשחושבים על העולם שבו אנו וילדינו חיים היום, אנחנו חושבים על פלאפונים, מסכי מחשב, טלוויזיה ב-VOD, אלפי ערוצים בלחיצת כפתור, אפשרויות בחירה אין־סופיות, משוב מיידי לכל דרישה, אפליקציות משוכללות ועוד אפשרויות טכניות שלא היו בעולמינו רק לפני עשרים, שלושים וארבעים שנה. אנחנו כהורים נדרשנו לעשות דברים באופן ידני, להמתין למענה, לגשת פיזית למקומות שרצינו להגיע אליהם ועוד. אפילו החיתולים שבהם הורינו השתמשו היו חיתולים מבד שיש לכבס ואילו אנחנו החלפנו טיטולים חד־פעמיים לילדינו ומי יודע מה יחליפו ילדינו לילדיהם בעוד כמה שנים. הילדים שלנו היום אינם נדרשים לכך. אכן שינוי מהותי ומהפכני אם משווים אותו לתקופה קודמת.

שינוי בגישה

בעבר הלא רחוק כאשר אנחנו היינו ילדים, היינו צריכים להיענות למבוגרים בכלל ולהורינו בפרט באופן מיידי וללא סייגים. היה עלינו לעזוב את עיסוקינו כדי לעזור לאימא במטבח או בניקיונות, היה עלינו לקום משיעורי הבית אם אבא היה מגיע מהעבודה, היה עלינו לברך בנימוס אורחים שהגיעו הביתה ואז להיעלם לאחר כמה דקות ולהשאיר את "המבוגרים" לבדם וללא הפרעה. הכבוד למבוגרים היה מוחלט וחד־צדדי. ילדינו היום אינם קמים מתוכנית הטלוויזיה אם אנחנו נכנסים הביתה, אינם עוזרים בעבודות הבית אלא לאחר שביקשנו כמה וכמה פעמים, אינם יוצאים מהסלון בשקט ומשאירים אותנו עם חברינו לבד אלא אם הם רוצים בכך ויש להם עיסוקים אחרים, לפעמים הם כלל לא מרימים עיניים מהמסך כשפונים אליהם בשאלה. הכבוד, או חוסר הכבוד, הוא הדדי. הילדים דורשים ומקבלים יחס שווה למבוגרים.

האם זה טוב או רע?

אי אפשר להכחיש שישנו שוני בעולם הסובב אותנו, הבא לידי ביטוי בתפיסת העולם, בהתנהגות היום־יומית ובתחומים נוספים. אך מה זה אומר? האם הילדים היום טובים ומחונכים פחות מאשר אנחנו היינו בגילם? האם התגובה המיידית שהם זוכים לה הודות לטכנולוגיה הופכת אותם לעצלנים ופחדנים יותר, ואף לעצמאים פחות? האם העובדה שהם מקבלים יחס שווה לנו ההורים הופך אותם למנומסים וכנועים פחות, אך ליותר אגרסיביים?

התשובה לשאלות אלו היא כמובן מורכבת. אין שחור ואין לבן. ראשית עלינו לזכור שהילדים שלנו הם פועל יוצא לחינוך שאנו מעניקים להם, לדברים שאנו מלמדים אותם ומנחילים להם. אנחנו אלו שנתנו להם את הכלים להיות מה שהם.

הטכנולוגיות המהירות, עולם הידע הבלתי נגמר, הגישה לכל דבר בלחיצת כפתור הופכת אותם לעצמאים יותר מכיוון שאינם נזקקים לעזרת מבוגר בכל בעיה. הם מפותחים יותר מכיוון שיש להם גישה לידע שלנו לא היה. הם יצירתיים, אינדיווידואליסטים, מעשיים ומצליחים להתקדם מהר יותר בעזרת הטכנולוגיה הזמינה, ללמוד תחומים שלא ניתן ללמוד בבית־הספר, ליצור דברים חדשים ולהתפתח.

העובדה שילדים מקבלים יחס שווה למבוגרים אומנם יכולה להתפרש לעיתים כ"חוצפה" וחוסר כבוד, אך זה מאפשר להם לכבד את עצמם, להציב גבולות כבר בגיל צעיר – "הגוף שלי ברשותי" – מלמד אותם לכבד את האחר ואת הגבולות שלו, מלמד אותם להיות אחראים לעצמם ודורש מהם בגרות ורצינות.

העולם הוא אכן עולם אחר, אך הוא כזה מכיוון שאנחנו רצינו שיהיה כזה ואם העולם של נכדינו יהיה אחר, זה יהיה מכיוון שילדינו ירצו שיהיה כזה.