מנהל האתר
28.05.13 / 23:18
משרד הביטחון תפס באמצעות צווי חירום אלפי דונמים של קרקעות בבעלות פרטית, בלי לשלם פיצויים ובלי שאפשר יהיה לקדם עליהם תוכניות בנייה. אחד המקרים הבולטים לתפיסה של קרקע פרטית הגיע לפני חודש לבית המשפט, לאחר ש-83 בעלי קרקע במערב ראשון לציון עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל צווים שניתנו בשנת 1945 לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, המתירים למדינה להחזיק בקרקע שבבעלותם.
אלפי דונמים של קרקעות בבעלות פרטית, בעלות פוטנציאל להקמת עשרות אלפי יחידות דיור באזורי הביקוש, עומדות דוממות בלי שניתן לקדם עליהן תוכניות לבנייה. הסיבה: לפני עשרות שנים תפס משרד הביטחון את הקרקעות באין מפריע והקים עליהן מתקנים ביטחוניים - וכך זה נשאר.
למרות הצהרות הממשלה בדבר ההכרח למצוא פתרונות דיור, משרדי הממשלה אינם פועלים כנגד התופעה, ובעלי הקרקעות הפרטיים נאלצים להשקיע משאבים כספיים ומשפטיים על מנת להשיב לידם את הקרקעות. "לעתים מתקבל הרושם שלצבא יד מדינה, ולא שלמדינה יש צבא", אומרים בעלי הקרקעות.
אחד המקרים הבולטים לתפיסה של קרקע פרטית הגיע לפני חודש לבית המשפט, לאחר ש-83 בעלי קרקע במערב ראשון לציון עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל צווים שניתנו בשנת 1945 לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, המתירים למדינה להחזיק בקרקע שבבעלותם. מדובר בקרקע בשטח 322 דונם המצויה בבעלותם של מאות בעלי קרקע פרטיים שרכשו אותה בשנות ה-60. בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין שמואל שוב והילה לביא ממשרד שוב ושות', טוענים בעלי הקרקע כי עוד בשנת 1967 הופקע למעלה משליש מהקרקע (35%) לטובת הקמת מתקן צבאי, ובגין הפקעה זו שולמו לבעלי הקרקע פיצויי הפקעה. בשנת 1973 חתם הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר ברוח התקופה והמאורעות על צו סגירת שטחי אימונים מכוח תקנות ההגנה, ואותם צווים אפשרו למעשה למדינה לגדר שטח של 144 דונם ועל יתרת החלקה בשטח 177 דונם הוטלו מגבלות מוחלטות של בנייה וגישה.
בעתירה טוענים בעלי הקרקע כי קרוב ל-40 שנה, מאז שנת 1973, מחזיקה המדינה בקרקע באמצעות זרועות הביטחון, ועושה בה שימוש מכוח צו סגירה אנכרוניסטי, כך שבעלי הקרקע אינם יכולים אפילו להיכנס לחלקה שבבעלותם, שלא לדבר על עשיית שימוש בה. עוד הם טוענים, כי עד לשנת 2000 הם נדרשו לשלם למדינה מס רכוש בגובה 2.5% משווי הקרקע בגין כל הקרקע שבבעלותם, חרף העובדה שלא יכלו לעשות בה כל שימוש.
תביעה כספית שהגישו בעלי הקרקע בעבר, שבה ביקשו לחייב את המדינה לשלם להם דמי שימוש בגין השימוש שהיא עושה בחלקתם, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ואף בערעור לבית המשפט העליון מהסיבה שבתקנות ההגנה מימי המנדט הבריטי, לא צוין כי ישולם פיצוי בגין החזקת המדינה בקרקע. יחד עם זאת, באותו פסק דין דן בית המשפט בבעייתיות בכך שהמדינה מחזיקה בקרקעות אלה משך פרק זמן כה ממושך שלא בדרך מוסדרת ומכוח צווים אנכרוניסטיים.
"משקל יתר לשיקולי ביטחון"
כעת פונים בעלי הקרקע לבג"ץ בבקשה לבטל את הצווים שאפשרו למדינה להחזיק בקרקע באמצעות "צו זמני לשעת חירום", משך 40 שנה. "מדובר בהחלטה בלתי סבירה בעליל", נכתב בעתירה. "אי שקילת השיקול של משמעות האחזקה לצמיתות בקרקע מכוח צו סגירה ארעי וההשלכה שיש לדבר על זכויות הבעלים, וכל מתן משקל יתר לשיקולי ביטחון בלתי מוגדרים, הופכים את ההחלטה לבלתי סבירה בעליל. אין ספק כי קיים צורך מיידי לבחינה מחודשת של הוראות התקנה".
עו"ד שמואל שוב, שותף מנהל במשרד שוב ושות', אומר כי משרד הביטחון מנצל את החוקים והתקנות ההיסטוריות על מנת לתפוס קרקעות לתקופות ארוכות ולמקסם את הרווחים שלו מאותן קרקעות. "במקרה של מערב ראשון לציון, תפיסת הקרקעות במסגרת צווי חירום למשך 40 שנה אינה סבירה, ומהווה פגיעה קשה מאוד בקניינם של בעלי הקרקע. בניגוד להפקעה, שבעקבותיה זכאים בעלי הקרקע לפיצוי, במקרה שבו מוצא צו סגירה משרד הביטחון אינו משלם פיצוי לבעלים.
יתרה מזו, קיומם של מתקני צה"ל על הקרקע מעכב הליכי תכנון לגבי אותן קרקעות ובמסגרת ההליכים התכנוניים מתברר לבעלי הקרקע כי משרד הביטחון מעוניין לקבל חלק נכבד מהזכויות ששוויין מאות מיליוני שקלים בתמורה לפינוי הבסיס, למרות שאין לו שום זכות קניינית על הקרקע. משרד הביטחון וצה"ל פשוט מנצלים את כוחם על מנת לגרוף רווחים מתנופת הנדל"ן בישראל".
למרות הצהרות הממשלה בדבר ההכרח למצוא פתרונות דיור, משרדי הממשלה אינם פועלים כנגד התופעה, ובעלי הקרקעות הפרטיים נאלצים להשקיע משאבים כספיים ומשפטיים על מנת להשיב לידם את הקרקעות. "לעתים מתקבל הרושם שלצבא יד מדינה, ולא שלמדינה יש צבא", אומרים בעלי הקרקעות.
אחד המקרים הבולטים לתפיסה של קרקע פרטית הגיע לפני חודש לבית המשפט, לאחר ש-83 בעלי קרקע במערב ראשון לציון עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל צווים שניתנו בשנת 1945 לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, המתירים למדינה להחזיק בקרקע שבבעלותם. מדובר בקרקע בשטח 322 דונם המצויה בבעלותם של מאות בעלי קרקע פרטיים שרכשו אותה בשנות ה-60. בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין שמואל שוב והילה לביא ממשרד שוב ושות', טוענים בעלי הקרקע כי עוד בשנת 1967 הופקע למעלה משליש מהקרקע (35%) לטובת הקמת מתקן צבאי, ובגין הפקעה זו שולמו לבעלי הקרקע פיצויי הפקעה. בשנת 1973 חתם הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר ברוח התקופה והמאורעות על צו סגירת שטחי אימונים מכוח תקנות ההגנה, ואותם צווים אפשרו למעשה למדינה לגדר שטח של 144 דונם ועל יתרת החלקה בשטח 177 דונם הוטלו מגבלות מוחלטות של בנייה וגישה.
בעתירה טוענים בעלי הקרקע כי קרוב ל-40 שנה, מאז שנת 1973, מחזיקה המדינה בקרקע באמצעות זרועות הביטחון, ועושה בה שימוש מכוח צו סגירה אנכרוניסטי, כך שבעלי הקרקע אינם יכולים אפילו להיכנס לחלקה שבבעלותם, שלא לדבר על עשיית שימוש בה. עוד הם טוענים, כי עד לשנת 2000 הם נדרשו לשלם למדינה מס רכוש בגובה 2.5% משווי הקרקע בגין כל הקרקע שבבעלותם, חרף העובדה שלא יכלו לעשות בה כל שימוש.
תביעה כספית שהגישו בעלי הקרקע בעבר, שבה ביקשו לחייב את המדינה לשלם להם דמי שימוש בגין השימוש שהיא עושה בחלקתם, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ואף בערעור לבית המשפט העליון מהסיבה שבתקנות ההגנה מימי המנדט הבריטי, לא צוין כי ישולם פיצוי בגין החזקת המדינה בקרקע. יחד עם זאת, באותו פסק דין דן בית המשפט בבעייתיות בכך שהמדינה מחזיקה בקרקעות אלה משך פרק זמן כה ממושך שלא בדרך מוסדרת ומכוח צווים אנכרוניסטיים.
"משקל יתר לשיקולי ביטחון"
כעת פונים בעלי הקרקע לבג"ץ בבקשה לבטל את הצווים שאפשרו למדינה להחזיק בקרקע באמצעות "צו זמני לשעת חירום", משך 40 שנה. "מדובר בהחלטה בלתי סבירה בעליל", נכתב בעתירה. "אי שקילת השיקול של משמעות האחזקה לצמיתות בקרקע מכוח צו סגירה ארעי וההשלכה שיש לדבר על זכויות הבעלים, וכל מתן משקל יתר לשיקולי ביטחון בלתי מוגדרים, הופכים את ההחלטה לבלתי סבירה בעליל. אין ספק כי קיים צורך מיידי לבחינה מחודשת של הוראות התקנה".
עו"ד שמואל שוב, שותף מנהל במשרד שוב ושות', אומר כי משרד הביטחון מנצל את החוקים והתקנות ההיסטוריות על מנת לתפוס קרקעות לתקופות ארוכות ולמקסם את הרווחים שלו מאותן קרקעות. "במקרה של מערב ראשון לציון, תפיסת הקרקעות במסגרת צווי חירום למשך 40 שנה אינה סבירה, ומהווה פגיעה קשה מאוד בקניינם של בעלי הקרקע. בניגוד להפקעה, שבעקבותיה זכאים בעלי הקרקע לפיצוי, במקרה שבו מוצא צו סגירה משרד הביטחון אינו משלם פיצוי לבעלים.
יתרה מזו, קיומם של מתקני צה"ל על הקרקע מעכב הליכי תכנון לגבי אותן קרקעות ובמסגרת ההליכים התכנוניים מתברר לבעלי הקרקע כי משרד הביטחון מעוניין לקבל חלק נכבד מהזכויות ששוויין מאות מיליוני שקלים בתמורה לפינוי הבסיס, למרות שאין לו שום זכות קניינית על הקרקע. משרד הביטחון וצה"ל פשוט מנצלים את כוחם על מנת לגרוף רווחים מתנופת הנדל"ן בישראל".
