מדוע לא יצאנו להתקפה קרקעית- הסיפור האמיתי ( שלא סופר )

ארה"ב לא רוצה שמצריים וסעודיה יפנו לסין ולפקיסטן להצטיידות בחימוש גרעיני דבר שיוביל לאי יציבות ולהידרדרות גרעינית. מורסי צריך את ארה"ב כאוויר לנשימה, הוא עם חוב חיצוני ענקי, מצריים על סף פשיטת רגל, אם לא יראה 'שינוי' לטובה לפלאח ולצעירים במצריים ברמת החיים ובתעסוקה תהיה הפיכה כנגדו, הוא זקוק גם לסיוע הצבאי וראשי הצבא שלא היו בו רפורמות מרחיקות לכת כמו גם ראשי מנגנוני הבטחון נוטים לצד ארה"ב, לא לשכוח שמורסי עצמו עם אורינציה אמריקנית, עשה תואר שני ודוקטורט בארה"ב כך שיש קשרים קודמים ויש 'הכלה' מצידו של קשר עם ארה"ב, הוא עצמו ומצריים רוצים לשוב ולהוות ראש האומה הערבית (כמו בתקופת ג'מאל עבדול נאצר) מה עוד שמורסי לחוץ מאוד מגירעון אירן והוא כמו גם סעודיה פנו לפקיסטן ולסין לבחון הצטיידות בגרעין.

מחר מורסי אמור לצאת לפקיסטן; נתניהו לפני בחירות הוא רוצה לנצח ויודע שלפני הבחירות בישראל לא יתקדם שום דבר עם אירן, הוא יודע ששוב יהיה ראש ממשלה ולכן הוא צריך איזה שהיא תעודת ביטוח שאחרי הבחירות אובמה לא יבוא איתו חשבון ויתן לישראל התערבות באירן שמשמעותה התחייבות לתקיפה אמריקנית באירן, אובמה לא מוכן לתת לנתניהו 'מתנה' ולמעשה היה שמח להוציא לו את הנשמה בחתיכות קטנות לפני ואחרי הבחירות על מה שנתניהו עשה לו לפני הבחירות בארה"ב.

החמאס רוצה להשתלט על הרשות - יש לו עכשיו אבא גדול הגורמים האיסלמיים במצריים, בעזרתם הוא רוצה להשתלט גם על הגדה, הוא זקוק לאיזה שהיא תמונת הישג שדרכו היא המוצלחת - אבו מאזן לא מצליח להביא סחורה לפלשתינים, אין מדינה, אין מו"מ אין שיבה אין כלום, אין אפילו פגישה עם נתניהו ואין הסרת מחסומים וישראל עושה בשטחי הרשות כבשלה, החמאס היה צריך את המעברים, היה חייב את ההכרה במו"מ ישיר עם ישראל, היה חייב הכרה דה פאקטו כגורם 'מנהיג' של הערבים בלי לוותר על עקרונות ה-'מוקאוומה' והכל לעשות בלא הכרה בישראל.

החמאס והג'יהד (בראשות שאלח) פתאום מתחברים תחת חסות מצרית, נזרקו מדמשק התקרבו למורסי ששם יש להם בית חם. האפשרות שלהם - הובהרה הבהר היטב על ידי מורסי. או עם אירן ואז הלכה עליכם אירן תחוסל ע"י ארה"ב, וזה עניין של זמן ואז אני מגדכם, רפיח סגור, אין יותר הברחות, אין תמיכה, אתם לגורלכם עם הישראלים או שאתם ת.פ. של מצריים ואז אתם=אנחנו ואנחנו ננהל המו"מ עבורכם עם ישראל, אנחנו נתמוך אנחנו נסייע אנחנו נהיה האבא הגדול שלכם ואנחנו יותר קרובים לרצועה ולנו יש יותר יכולת שליטה ויש לכם בית חם אצלנו (נזרקו מדמשק ושום מדינה לא רצתה אותם). כל האינטרסים מתחברים בנקודה זו.

ארה"ב מקבלת קואליציה איסלמית סונית רחבה בהכשר האחים המוסלמים, גם לפעולה מול אירן ; מורסי מקבל תמיכה כספית וצבאית, צבא מצריים מרוצה ; מורסי גדול ברחוב המצרי - גם מנהיג וגם החייה את מצריים (כלכלית ושוק העבודה שהאבטלה בו ענקית) ; החמאס מקבל פתיחת מעברים, מקבל הכשר ישראלי, מקבל שינוי בתדמית והכרה ; אבו מאזן מבחינתו הופך להיות פיון ; ישראל מקבלת התחייבות וערבות אמריקנית לתקיפה באירן אחרי הבחירות, מקבלת מחזה של 'שקט' לכאורה מצד החמאס ; ארה"ב תקבל מעבר יבשתי דרך סוריה לאירן ; ואבו מאזן יקבל את התמיכה האמריקנית והישראלית בהכרה באו"ם אחרי התחלת ובמסגרת תהליך מו"מ שיחל אחרי הבחירות בליווי ארה"ב והוא זה שיביא להכרה במדינה הפלסטינית, המצרים יביאו לממשלה משותפת חמס-פתח (לזה כיוון שר החוץ המצרי בדבריו לאיחוד הפלסטיני) ולדריסת רגל בהנהגה הפלסטינית ובמדינה שתקום, שותפיה של ארה"ב - סעודיה, נסיכויות וכיו"ב מקבלים שקט ואחדות תחת יוזמת ארה"ב, ויוגנו מפני תקיפות אירניות.

רק מה כשהכל היה סגור - בא נתניהו והביע חשש שאובמה עלול לחזור בו. לכן מה שהיה סגור אתמול לפני הגעת קלינטון נפתח מחדש ועד שקליטנון לא הגיעה עם איגרת בכתב והתחייבות מפורשת של אובמה לתקוף באירן ולמנוע גירעון, נתניהו-ליברמן לא התקדמו. רק אחרי שקיבלו את ההתחייבות בכתב מקלינטון כינסו תשעיה פורמלית ונתנו לה אור ירוק. זו הסיבה שקלינטון יצאה לאבו מאזן להרגיעו שמחווה ישראלית מול חמאס לא תפגע בו ונתנה גם לו ערבות למו"מ והכרה אחרי הבחירות בישראל, ומשם יצאה למורסי ונתנה לו התחייבות וערבות לתמיכה האמריקנית.

זו הסיבה שהחמאס התקפל, זו הסיבה שנתניהו התקפל, זו הסיבה שליברמן הפך להיות פודל, זו הסיבה שמורסי דחף חזק בכל הכוח, זו הסיבה שחמס חבר לג'יהאד (ואל יהיה הדבר קל בעיניכם) זו הסיבה שחמאס הסכים בתנאים האמורים ועם התחייבות מצרית להבנות, רק אחרי כל זה ורק בעקבות ביקורה של קלינטון עם הערבויות לכל הצדדים התאפשרה הפסקת האש. לא פלא שכולם הודו לאובמה כל כך הרבה ולקלינטון. לא פלא שההכרזה על הפסקת האש מהצד המצרי נעשתה בנוכחות קלינטון.

רק שימו לב לדבר אחד. לא בגלל עינייני פרוטוקול גרידא מסיבת העיתונאים בקהיר וההכרזה היו במעמד שני שרי החוץ קלינטון ועמאר - פשוט מורסי לא רצה מבחינה דתית להיראות יחד עם קלינטון מה גם שאם משהו ישתבש הוא לא היה בהכרזה ולא יצא פיסטוק. גם בשיחה הם ישבו על שני מושבים נפרדים - קלינטון על הספה מורסי על כורסה, כך שאין מי שיכול לשבת לידו (אולי קלינטון על הברכיים הייתה תמונה יותר מלבבת אבל היה שורף את עצמו באל אזהאר). עד כמה העניין הדתי מוטמע תוכלי לראות ממש בסוף מסיבת העיתונאים- עאמר מפנה דרך לקלינטון, מושיט יד באוויר כאילו לכוון ולחבק אותה אך אין כל מגע פיסי הוא ממש נזהר שלא לגעת בה.

זה הסיפור בתמצית. זו הסיבה שאתמול לא הוכרזה הפסקה ורק אחרי שקלינטון עשתה סבב בין נתניהו (בהוראת אובמה) לבין אבו מאזן ומורסי (פלשתינים ומצריים לא היה מלכתחילה בתוכנית) לא נסגר דבר. רק כשהגיעה עם הממתקים של הערבויות ומזכרי ההבנה האמריקנים התאפשר לקדם את ההפסקה.

אשר חופי

צילום: דן דוידה, אבי רוקח.