שוטר הורשע בגרימת מוות של עציר שהתאבד

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של מיכאל אינדיג, שוטר במשטרת ראשון לציון, בגרימת מוות ברשלנות בשל התאבדותו של עציר. השופט אליקים רובינשטיין דחה גם את ערעורו של אינדיג על עונשו - ארבעה חודשי עבודות שירות.

ב-24.5.05 עודכן אינדיג, אשר שימש ככלאי ורכז בתחנת המעצר המשטרתית בראשון לציון, כי לתחנה עתיד להגיע עצור, אשר ביטא כוונות אבדניות, ובית המשפט הורה, כי מצבו הנפשי יובא לתשומת לבם של הממונים בבית המעצר. הודעה דומה נמסרה לראש משרד הסיור בתחנה, וזה הורה לאינדיג להביא בפניו את המנוח עם הגיעו לתחנה.

על-פי כתב האישום, אינדיג לא הביא את העצור בפני ראש משרד הסיור, וכלא אותו על דעת עצמו בתא הנתון אומנם לפיקוח, אך מבלי לסווגו כעצור אבדני, ומבלי לעדכן זאת ביומן המעצר או בכרטיס החבוש. ב-3.6.05, כאשר הכלאי האחראי לא נכח במקום, תלה עצמו המנוח באמצעות פיסת בד שמקורה בתיק שהוכנס לתא.

לטענת המדינה, הימנעותו של אינדיג מעידכון יומן המעצר וכרטיס החבוש, וכן מעידכון מחליפיו, כמו גם החלטתו שלא להביא את המנוח בפני רופא להערכת מצבו הנפשי - גררה שורת מחדלים ופעולות, אשר הביאו בסופו של יום למותו. נטען גם, כי אינדיג פעל בניגוד לנהלים הרלוונטיים לטיפול בעצור אשר לו כוונות אובדניות.

אינדיג טען במשפטו, כי אין לבסס את חובת הזהירות שלו על הנהלים הפורמליים, וזאת נוכח מסקנותיו של הקצין הבודק שמונה לחקור את נסיבות התאבדותו של המנוח, לפיהן הפרקטיקה הנוהגת בתחנה הייתה של אי כיבוד הנהלים. בית משפט השלום קבע, כי מקור חובת הזהירות הוא בנהלים התקפים, וכל התנהלות שהיא בניגוד לנוהל מהוה הפרת חובת זהירות. נקבע גם, כי אינדיג הפר את חובת הזהירות, בכך שלא מילא אחר הוראות ראש משרד הסיור להביא בפניו את העצור עם הגיעו לתחנה, אף אם ראש המשרד עצמו התרשל ונשכחה מלבו עובדת הגעתו של המנוח לתחנה.

בית משפט השלום קבע עוד, כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מעשיו ומחדליו של אינדיג לבין מותו של העציר. לפי פסק הדין, אינדיג אחראי למעשים ולמחדלים הראשוניים, אשר יצרו את הנסיבות שאפשרו את התאבדות העציר, ואין בימים שחלפו בין קליטת המנוח למותו כדי לנתק קשר זה. הוסבר, כי ממכלול הראיות עולה, שהאירוע היה בגדר הצפוי.

רובינשטיין קבע תחילה, כי אין מקום להתערבות בית המשפט העליון בגלגול שלישי, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של אינדיג. הוא הוסיף, כי אין לבסס את חובת הזהירות של אינדיג על הפרקטיקות הנוהגות בתחנה, אלא על הנהלים המחייבים.

רובינשטיין הוסיף: "בדומה לסוהרים, בידי הכלאים במעצר כוח רב. לצד תפקידם בשמירת הסדר הציבורי בתוך בית המעצר, ובמידה מסוימת אף מחוצה לו, מוטלת עליהם החובה גם להבטיח את שלומם של העצורים הנמצאים בחזקתם. הנהלים שהופרו במקרה דנא הם המבטיחים, במידה רבה, את שלום העצורים, ולכן כל חריגה מהם מציבה את העצורים בסיכון מיותר. קבלת טענתו של המבקש בנוגע לפרקטיקות הנוהגות משמעה אישור ליטול אותו סיכון, וזאת אין בידי לעשות".

 קרדיט: