רחוב ע"ש מנהיג קהילת אתיופיה

 בנו של בוגלה: זה כבוד גדול עבורנו. אבא היה אדם שהקדיש את כל חייו למעשים ציוניים.
     
מועצת עיריית ראשון לציון אישרה לאחרונה את היוזמה לקרוא רחוב על שמו של יונה בוגלה בשכונת כלניות בעיר.

בוגלה נחשב לדמות הבולטת ביותר בקהילה היהודית~אתיופית, הוא פעל רבות למען העלאת יהודי אתיופיה לישראל ואף גידל דור שלם של מנהיגים שהמשיכו את דרכו.

יונה בוגלה צילום: מהאלבום המשפחתי

בוגלה נולד באתיופיה בשנת 1908 בכפר וולקה הסמוך לעיר גונדר. כשהיה בן 13 בלבד עלה לישראל והחל את לימודיו בבית הספר הירושלמי "תחכמוני".

לאחר שסיים את לימודיו בארץ, חזר לאתיופיה והשתלב כמורה בבית הספר היהודי הראשון באדיס אבבה.

כעבור זמן קצר נסגר בית הספר בהוראת השלטון, אולם בוגלה, איש רב פעלים, לא נותר מחוסר תעסוקה. כדובר 12 שפות, הוא מונה למשרת המתרגם הראשי של משרד החינוך האתיופי. בוגלה תרגם את העוצמה שצבר במשרד החינוך המקומי לצורך הקמת מספר רב של בתי ספר יהודיים.

בשיתוף הארגונים "כל ישראל חברים" ו"נצח ישראל", שבראשו עמד נשיא המדינה דאז יצחק בן צבי, הוא שלח תלמידים מצטיינים לישראל. רבים מאותם התלמידים חזרו לאחר מכן לאתיופיה והשתלבו במערכת החינוך היהודית.

בוגלה לא קפא על שמריו כאשר הקים מושבה חקלאית גדולה על גבול סודן. המיקום בסמיכות לסודן לא היה מקרי הואיל ויהודים שרצו לעלות לשיראל, השתמשו במושבה כ"מקפצה" לצורך חציית הגבול.

בוגלה הסתייע רבות ביהודי התפוצות שתמכו כלכלית במפעל העלייה שלו וכך הצליח למלט מאתיופיה יהודים רבים שסבלו ממצוקות, מרדיפות וכאלה שחייהם אף היו נתונים בסכנה.

עם הקמת המדינה, שמו של בוגלה - שנחשב בקרב יוצאי העדה כ"הרצל האתיופי", הוזכר כמועמד לנשיאות המדינה, אך לבסוף היה זה חיים ויצמן שנבחר לכהן בתפקיד הרם.

"לא רק המשפחה מתרגשת"

"זה מרגש מאוד לשמוע שעיריית ראשון לציון החליטה להנציח את זכרו של אבי על ידי קריאת רחוב על שמו", אומר זכריה, בנו של בוגלה. "אני חושב שלא רק המשפחה מתרגשת מכך, אלא כל הקהילה והעדה.

זה כבוד גדול עבורנו. אבא היה אדם שהקדיש את כל חייו למעשים ציוניים, תוך שהוא עובר תקופה קשה מאוד באתיופיה, שם סבל מאוד, אך למרות זאת הוא המשיך במעשיו.

במשך שנים רבות היינו אנחנו, ילדיו, במרחק אלפי קילומטרים ממנו וראינו אותו רק חודשיים בשנה. ידענו שאבא עוזר מאוד לעדה ולכן השלמנו עם זה. מאז שאני זוכר את עצמי, הוא תמיד שהה באתיופיה בין תשעה לעשרה חודשים בשנה.

גם כאשר כבר היה בבית, הוא המשיך לדבר ולהיפגש עם רבים מתלמידיו שהתחנכו על ברכיו.

אפשר לומר שלמעשה גדלנו ללא אבא כי מבחינתו גורל העדה היה חשוב, והוא ראה ערך עליון בהעלאת בני הקהילה לישראל. הוא בהחלט הצליח במשימה שהטיל על עצמו ואת התוצאות אנחנו רואים היום".

בוגלה, שנפטר באוגוסט 1987, השאיר אחריו שמונה ילדים, כאשר ארבעה מהם חיים כיום בארה"ב, בקנדה ובאתיופיה. "אני שמח שממשיכים לזכור את אותם אנשים שנלחמו למען האתיופים", מדגיש זכריה.

"קריאת הרחובות ובתי הספר על שמו הם הפירות לעבודה הקשה שלו במשך השנים. כל מה שהפסדנו בילדותנו מתממש היום ואנחנו מלאי גאווה ממעשיו ומפועלו של אבא".

קרדיט: רגב גולדמן,NRG