19.01.25 / 18:21
אמילי דמארי , דורון שטיינברכר ורומי גונן שלוש האזרחיות ששבו מהשבי לאחר 471 חצו עם כוח צה״ל ושב"כ לשטח ישראל
השבות נמצאות כעת בדרכן לנקודת הקליטה הראשונית במרחב עוטף עזה, בו יקבלו הערכה רפואית ראשונית.
אימהות שלוש השבות בנקודת הקליטה עם ראש אגף כוח האדם, אלוף דדו בר כליפא, צופות בבנותיהן שבות ארצה.
תיעוד של משפחות השבות צופות ברגעי החבירה לכוח צה״ל
משרד ראש הממשלה: "מחבקים את שלוש החטופות. ברוך אתה ה' - מתיר אסורים" בהודעה שפרסם משרד רה"מ, נכתב: "ממשלת ישראל מחבקת את שלוש השבות. משפחותיהן עודכנו בידי הגורמים הממונים כי הן חברו לכוחותינו.
ממשלת ישראל מחויבת להשבת כל החטופים והנעדרים. הממשלה יחד עם כל גורמי הביטחון תלווה אותן ואת משפחותיהן. ברוך אתה ה' - מתיר אסורים
אמילי דמארי תושבת כפר עזה
אמילי (28), ישראלית בעלת אזרחות בריטית, נחטפה מביתה בכפר עזה ב-7 באוקטובר, והיא החטופה הבריטית היחידה שהיתה בשבי ברצועת עזה. מחבלי חמאס הרגו את הכלב שלה במהלך המתקפה. גם אמה הסתתרה בזמן שמחבלים נכנסו לביתה, וניצלה במזל לאחר שאחד הכדורים שהם ירו פגע במנעול הדלת בחדר שבו הסתתרה - ותקע אותו - כך שהם לא הצליחו להיכנס. ההודעה האחרונה מאמילי התקבלה ב-10:24 ובה כתבה שמחבלים יורים באזור ביתה.
בסביבות השעה 10:45 נראה אחד המחבלים נוהג ברכבה של אמילי בשבילי הקיבוץ. "שמעתי המון התלהמות בערבית", תיאר תושב השכונה בר כסלו, "הדלתות פשוט נטרקו ואני שומע את האוטו יוצא ברוורס, נותן רייס לכיוון עזה". באוטו היו אמילי, גלי ואחיו התאום זיוי שעדיין נמצאים בשבי בעזה . אמה של אמילי, מנדי, סיפרה שהיא נחטפה לאחר שנורתה. הכלבה האהובה שלה צ'וצ'ה נמצאה בביתה כשהיא ירויה למוות.
משפחתה של אמילי לא משתתפת בהפגנות ולא מתראיינת לתקשורת. אביה חולה אלצהיימר ואמה מנדי, שעלתה לארץ מבריטניה לפני 30 שנה, משתתפת מעת לעת בעצרת תושבי העוטף למען החטופים המתקיימת מדי מוצ"ש בצומת שער הנגב, מתנערת מכל סממן פוליטי
אמילי תהילה דמארי, מוכרת בתור ''החברה של כולם'' בגלל החן והחמימות שהיא מראה לכולם.
כאמור היום שוחררה מהשבי לאחר 471 יום .
דורון שטיינברכר, 31, כפר עזה
דורון שטיינברכר, תושבת קיבוץ כפר עזה, התגוררה במרחק שני בלוקים מביתה של אמילי דמארי. מחלון ביתה, כמו מכל הבתים בשכונת "דור צעיר", אפשר לראות את עזה. בשגרה מורגלת דורון בחיי טרור, אבל ב-7 באוקטובר הבוקר שלה התחיל אחרת. בשעה 6:30 התעוררה לצלילי האזעקות והפיצוצים. היא מיהרה להיכנס לממ"ד, שהפך לחדר השינה שלה, ולאטום אותו ככל שיכלה.
ב-6:44 כתבה דורון בקבוצת הוואטסאפ של חברותיה: "סעמק, הלך הסיבוב בוקר." בהמשך, כשהחלו להתפשט דיווחים על חדירת מחבלים לשטח הקיבוץ, היא עדכנה: "אני רועדת, אני שומעת אותם, אמאלה."
דורון, שזכתה לכינוי "דורונה" מחברותיה, ידעה היטב את חולשת דלת הממ"ד שלה. בבהלה ניסתה לחסום אותה בכורסה ובמקרר, תוך שהיא מחשיכה את החדר. בידה הרועדת כתבה: "בקושי מצליחה להקליד."
כשהבינה שהמצב מחמיר, צפתה דורון בחדשות וראתה את טנדרי המחבלים מסתובבים בחופשיות בשדרות. "איך דבר כזה קורה? איזה מחדל," כתבה בתדהמה.
בשעה 9:56 כתבה לחברותיה את המילים המצמררות: "הם פה, הם מחוץ לחדר שלי."
באותו זמן, דורון כבר שמעה מחברותיה שחבר קיבוץ שהכירה נרצח ושמחבלים מנסים לחטוף תושבים. בבהלה התקשרה לאמה וסיפרה: "הם יורים עליי," אך השיחה נותקה במהרה.
ב-10:31 שלחה דורון לחברותיה הודעה מוקלטת בת שלוש שניות בלבד: "תפסו אותי, תפסו אותי," בקול חנוק מאימה. לאחר מכן, היא לא הגיבה עוד.
בהתכתבות האחרונה שלה, רגע לפני שנחטפה, ניסתה דורון להזעיק עזרה מהרבש"צ של הקיבוץ, מבלי לדעת שגם הוא כבר איננו בין החיים. היא שאלה: "איך עדיין לא הגיעו כוחות?"
דורון שטיינברכר, כמו רבים אחרים, חוותה רגעים של פחד בלתי נתפס באותו בוקר קטלני.
כאמור היום שוחררה מהשבי לאחר 471 יום .
רומי גונן, 24, כפר ורדים
רומי גונן, שחגגה יום הולדת 24 רק באוגוסט האחרון, הייתה אחת מאלפי המבלים במסיבת הנובה שהפכה לזירת אימה בבוקר ה-7 באוקטובר. בשעה 6:28, צילומים תיעדו אותה רוקדת ומחייכת, אך דקות ספורות לאחר מכן היא מצאה את עצמה נמלטת על חייה.
רומי הגיעה למסיבה בשעה 4:30 לפנות בוקר יחד עם חברתה הטובה גאיה חליפה. השתיים, שחזרו שנה קודם לכן מטיול של שמונה חודשים בדרום אמריקה, כבר תכננו את החופשה הבאה שלהן וציפו לבלות ערב מיוחד.
השמחה הופסקה בבת אחת כשמטחים כבדים של טילים פגעו באזור. בתוך רגעים, כל האווירה השתנתה. רומי וגאיה ניסו למצוא מחסה, אך כשהתברר שמחבלים מחופשים לחיילים נוכחים בזירה, הן החליטו לברוח מהמקום.
המוני המבלים ניסו גם הם להימלט, מה שהפך את האזור לפקק בלתי נסבל. רומי וגאיה סטו הצידה כדי להסתתר בשיחים, בניסיון להימנע מהתופת.
בזמן שהיא נמלטת על נפשה, דיברה רומי עם אמה בטלפון כמעט ארבע וחצי שעות ברציפות. במהלך השיחה היא תיארה את המתרחש, את הריצה המבוהלת, ואת הניסיונות הבלתי פוסקים למצוא מקום בטוח. אמה ליוותה אותה בקול רגוע ככל שיכלה, בעוד שתיהן יודעות שגורלה של רומי תלוי על חוט השערה.
ב-10:14 רומי התקשרה לאמא שלי בבכי היסטרי ואומרת שעשו להם מארב, שיחת הטלפון ארכה 45 דקות והתחילה במילים "אמא, ירו בי, אני מדממת ואני חושבת שאני הולכת למות". אמה של רומי, מרב לשם גונן, שהפכה לקול דומיננטי במאבק משפחות החטופים, נשמעת בה מנסה לעודד את בתה בכוחות נפש בלתי ייאמנים ועם חוסר אונים שלא ניתן להכיל. "רומי אמרה ש'הנהג בטוח מת, ירו בגאיה והיא לא עונה לי. ירו לי ביד ואם אף אחד לא יגיע בקרוב, אני מתה, אני מדממת למוות'"
למרות המאבק על החיים, רומי נתפסה על ידי מחבלי חמאס ונחטפה. השיחה עם אמה, שעדיין הייתה על הקו, נקטעה ברגעי האימה האחרונים שלה.
כאמור היום שוחררה לאחר 471 יום בשבי החמאס .
