כבר בדייט הראשון

כבר בדייט הראשון קבעתי איתו שנתחתן עוד שנה וחצי. זה אומר שעוד שבוע בערך כבר נשכב, בעוד חצי שנה נעבור לגור ביחד ושבעוד שנה אני אפצח בדיאטה קטלנית לקראת האירוע המרגש. 

 כבר בדייט הראשון ידעתי שיש בינינו חיבור שקורה אחת ל- וויתרתי על כל החוקים שבנות ממציאות לעצמן ונישקתי אותו ברוך. ואז בתשוקה. ולא הרגשתי שאני צריכה למכור את עצמי כי הוא אוהב אותי איך שאני, אפילו שאני קצת דפוקה.

כבר בדייט הראשון הבנתי שאני יכולה לצלול לתוך העיניים שלו ולהתמזג עם נהרות ריח הגוף שלו ולהתבונן בו ללא הרף, כי בא לי לגלות את כולו.

כבר בדייט הראשון הבנתי שאני יכולה להתאהב בו בקלות. וידעתי שאם אני נסחפת לשם הסוף שלי יהיה רע ובכל זאת לא הלכתי אחורה כמו תמיד, וחוצמזה הפסיכית החמודה בתוכי נמסה בגללו כמו מרגרינה.

 כבר בדייט הראשון הבנתי שאני מעניינת אותו ושיהיה פה משהו שונה. וטוב. מבין כל ההרפתקאות המוזרות שהכנסתי את עצמי לתוכן בפעמים הקודמות- יש פה פוטנציאל ואפילו שפוטנציאל זו מילה כל כך מאוסה, בעיקר באי מימוש שלה, היא עלתה לי לא אחת לראש. אפילו עם חיוך. 

כבר בדייט הראשון הוא הכריז בפניי שאני הדייט הראשון הכי טוב שהיה לו עד עכשיו. והוחמאתי כל כך, כי לא עשיתי שום אקסטרה מאמץ, להיפך אולי. לא התאמצתי בכלל וצחקתי המון ושתיתי והיה לי כזה נעים לנשק אותו כבר עשר דקות אחרי שהדייט התחיל.

כבר בדייט הראשון לא הבנתי שהדייט הראשון היה כזה מוצלח ומפה אין לנו לאן לעלות. מודעת לזה שאסור לחשוף את כל הקלפים בפעם הראשונה, ושאין באמת דברים שעובדים ככה וכוסאמק למה הוא כזה מיוחד עבורי ומה עומד לאכזב אותי?

בדייט הראשון לא הבנתי שזה יישאר לתמיד הדייט הראשון.