הכל על שוקולד.

שוקולד הוא מרכיב המצוי בסוגים רבים של ממתקים (אחד מהנפוצים ביותר בעולם) העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי, הנקרא קקאו תאוברומה (ביוונית - מזון האלים). השוקולד הוא שילוב של מוצקי קקאו ושומן (חמאת קקאו). הוא בדרך כלל ממותק עם סוכר ומרכיבים נוספים ומיוצר כחפיסות שוקולד או כמשקה הנקרא שוקו. השוקולד גם משחרר אנדורפינים במוח, מה שעושה אותו נחמד ללא קשר לטעם.

 

השוקולד אהוב בכל גיל. אוהבים אותו בכל טעם, צורה וצבע. אכילת שוקולד, למרות כמות הקלוריות הרבה שהוא מכיל, מרגיעה ומשרה הרגשה טובה ומצב רוח טוב מפויס ואף מספקת אנרגיה, תחושות שכולנו מכירים היטב. (זה המקום להוסיף, כי מאמר זה אינו מדעי. ייתכנו אפילו אי- דיוקים היסטוריים קלים. יש, בנוסף, לקחת בחשבון כי הוא נכתב  ע"י כותבת משוחדת אשר, מן הסתם, העדיפה לראות את יתרונותיו של הממתק הגושי והחום ולהתעלם ממגרעותיו).

 

כמה ואיך? מחקרים אמנם מראים שכדי לזכות בהשפעה טובה על הבריאות יש לצרוך 100 גרם שוקולד מריר ביום, אבל מאחר שמדובר במוצר עתיר שומן וקלוריות, צרכו כמחצית מכמות זאת. הקפידו, כאמור, שיהיו בו יותר אחוזים של מוצקי קקאו. כל המרבה בהם, מרבה גם בנוגדי חמצון, והרי זה משובח.

 

המאמר ינסה לקחת אתכם למסע קצר ומעניין אל מקורות השוקולד, להתחקות על המקורות ליצירתו,  על תפקידו בתרבויות השונות, על סוד קסמו, ועל מקור התשוקה שנשים וגברים רבים כל כך חשים כלפיו).

 

 

 

בני המאיה היו כפי הנראה הראשונים שהשתמשו בפולי עץ הקקאו למאכל. האצטקים גם הם היו צרכנים של שוקולד. הם היו מכינים משקה מר (ללא תוספת סוכר) בשם "צ'וקואטל" שהוכן מפולי קקאו טחונים, לעיתים בתוספת פלפל צ'ילי חריף, וניל ופימנטו. משקה זה שימש כמשקה מעורר ונחשב לתרופה למחלות שונות וכתרופה לכאבי בטן. עבור האירופאים משקה מר זה היה בבחינת "טעם נרכש".

 

הראשון שהביא את הקקאו לאירופה היה הרנאן קורטז, שלקח איתו פולי קקאו בחזרה לספרד כמתנה למלך קרלוס החמישי לאחר שהבחין שהמקומיים מתיחסים לפולים אלו כבעלי ערך רב. אולם רק קרוב למאה שנים לאחר מכן, מגלה הארצות הרננדו דה סוטו הכיר לאירופאים את פרי עץ הקקאו באופן מעמיק יותר. המשלוח הראשון המתועד של פולי קקאו לאירופה היה בשנת 1585. בשלב זה עדיין שימשו פולי הקקאו למשקה בלבד, אלא שהאירופאים החליפו את הצ'ילי במשקה האינדיאני בסוכר שהמתיק את המשקה המר. במאה ה־17 נחשב משקה הקקאו למצרך מותרות בקרב האירופאים.

 

בשנת 1828, הולנדי בשם קונרד ואן-הוטן המציא שיטה להוציא את השומן מתוך פולי הקקאו וליצור אבקת קקאו וחמאת קקאו. תהליך זה איפשר את יצור טבליות השוקולד המודרניות. ככל הידוע, האנגלי ג'וזף פריי ב־1847 היה הראשון שיצר שוקולד למאכל. דניאל פטר, יצרן דברי מתיקה שוויצרי, הצטרף אל עסק השוקולד של אביו והחל לערוך ניסויים בהוספת חלב אל תוך השוקולד. ב־1875 הוא שיווק את שוקולד החלב הראשון, לאחר שנעזר בפיתוח תהליך יצירת אבקת החלב של הנרי נסטלה. רודולף לינט השוויצרי המציא את תהליך החימום והערבול של התערובת שאיפשר יצירת מרקם חלק ואחיד של ממתק השוקולד.

 

במשך אלפי שנים הוקסמה האנושות כולה מהתופעה המכונה שוקולד.  מקור השוקולד, הקקאו , נחשב במשך שנים ארוכות למתנת האלים. הקקאו הגיע אל העולם המערבי מיערות הגשם שבמרכז אמריקה הדרומית, ועבר היסטוריה ארוכה  שתחילתה בימי תרבות המאיה והאימפריה האצטקית, מהן אל הספרדים שכבשו את דרום אמריקה, ומשם נפוץ לשאר ארצות אירופה והעולם, כאשר הוא משקף את התרבויות בהן נצרך בראי תרבותי ואמנותי.בעבר, עד לפרוץ המהפכה התעשייתית, נחשב הקקאו למוצר יוקרתי שהיה שווה בערכו לזהב ואשר ממנו רק נהנו רק בני המעמדות העליונים בחברות שונות. הקקאו נחשב לבעל תכונות מיסטיות רוחניות וככזה שימש לטקסים דתיים ואף נחשב למוצר בעל תכונות מרפא רבות. גם היום הוא זוכה להתייחסות מכובדת.

הקקאו שימש כמשקה בלבד או כמרכיב במתכונים. צורתו המוצקת פותחה מאוחר יותר, כאשר המהפכה התעשייתית אפשרה להפוך אותו למוצר נפוץ ואכיל שכמעט כל אדם יכול היה להרשות לעצמו.

 

 

 

אין הרבה מזונות שאנשים יכולים להודות בתשוקה לאכול מהם כמו השוקולד. ה