חוק הגנת הצרכן

קנית מוצר ואינך מרוצה? אל תחכה יותר מדי. החוק מאפשר לצרכן להתחרט. הציעו לך מוצר בפתח הדלת? המוכר חייב להציג לך חוזה. קיבלת הצעה לרכישת דירת-נופש? החוק מחייב את המוכר לספר על עצמו. כשהמכירה הפכה למשהו מתוחכם, הצרכן צריך הגנה.

כאשר כל משחת שיניים מלבינה את שינינו, כל קרם מעלים קמטים, כל שמפו מונע נשירה, כל טלפון סלולרי מקרב אותך אל האושר - בקיצור, כשיצרנים מוכרים לנו, צרכנים, לא מוצרים אלא חלומות, אנחנו בהחלט זקוקים להגנה. אנו זקוקים להגנה מפני "האותיות הקטנות" שמתחבאות לנו בכל התקשרות, מפני חוזים או פוליסות שכתובים ב"סינית", מפני מוצרים או שירותים שניתנים לנו ללא כל אחריות. אנו זקוקים להגנה מפני כל אותם פיתויים ומבצעים, שבאיזו פינה אפילה ייהפכו פתאום ממתנה קוסמת התחייבות בלתי חוזרת. כשהליך המכירה של מוצר (או שירות) הפך בעולם המשוכלל והתחרותי שלנו למשהו מתוחכם, ולעתים אפילו מסוכן, הצרכן של היום אינו יכול להיות יותר תמים.

חוסר השוויון בין ספקים (או נותני שירותים) לצרכנים, נובע בעיקר מחוסר מידע. כלומר, ידי הצרכן "הקטן" קיים חוסר מידע אמיתי על המוצר או השירות שנמכר לו באריזה יפה, עם פרסום מתוחכם ובשיטה מפתה. לעומת זאת, בידי העוסק מצוי כל המידע אודות המוצר או השירות.

על רקע זה בדיוק חוקק חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-,1981 ובצדו חוקים נוספים. זאת מטרה לאזן במעט את יחסי הכוחות. חוק הגנת הצרכן חל על כל עסקת מכר או שירות, נותן עוסק לצרכן פרטי במסגרת עיסוקו. החוק עוסק בעיסקאות פרטיות בלבד, ולכן גם אותו עוסק, כשהוא שב לביתו, הוא יכול להפוך לצרכן פרטי.חוק הגנת הצרכן מקיף את כל ענפי המשק למעט שני תחומים: תחום הבנקאות ותחום הביטוח, שלגביהם קיימים חוקים נפרדים.

אנשי עסקים אאוט
מיהו צרכן? צרכן הוא מי שקונה נכס או מקבל שירות, מעוסק, במהלך עיסוקו, לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. הגדרה זו מגבילה את תחולת החוק לעיסקאות שבין יצרן או סוחר מצד אחד לבין צרכן מצד שני. החוק אינו מתייחס לעיסקאות בין אנשי עסקים לבין עצמם, כמו מכירה מסיטונאי לקימעונאי או לעיסקות בין צרכנים לבין עצמם כלומר בין אנשים פרטיים.

הגדרת הצרכן הביתי נדונה במספר פסקי דין שכולם היו פסקי-דין מחוזיים. לעתים ניתנה להגדרת הצרכן הביתי פרשנות מצמצמת, לעתים פרשנות מרחיבה. לדוגמה, פרשה שנדונה בבימ"ש מחוזי בנצרת (זילברשלג נגד אל-על): שם נקבע, כי רכישת כרטיס טיסה גם לצורך עסקי, אין בה כדי לשלול את האופי הצרכני של רכישת כרטיסי טיסה. ברוב המקרים מהות השירות או הנכס מבהירה, אם המדובר ברכישה למטרות אישיות וביתיות או שזו עיסקה מסחרית.

מרוכלות ועד צימרים
מיהו עוסק? מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן. לעניין חוק הגנת הצרכן, דין המדינה כדין כל עוסק אחר. לכן, גופים ממשלתיים העוסקים במכירת מוצרים ושירותים לציבור כמו שירותי טלפון אף הם כפופים להוראות החוק.

חוק הגנת הצרכן מתייחס לכמה נושאים עיקריים:
·הטעיית הצרכן וניצול מצוקתו.
·מכירות באשראי, מכירות מיוחדים ורוכלות.
·רכישה של יחידות נופש.
·עסקת מכר מרחוק.
·סימון מוצרים.
·תובענה ייצוגית.

20 תחומים להטעייה
קיים איסור על קשירת עסקה במקום בו קיים ניצול חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן או אי ידיעתו את השפה בה נקשרה העיסקה. כן קיים איסור לקשור עסקה בתנאים בלתי סבירים או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת, תוך כדי ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו. החוק אינו דורש הטעייה בפועל, אלא אוסר על עשיית דבר "העלול להטעות צרכן". בחוק מצויים כ-20 עניינים שהטעייה בהם תיחשב מהותית. הפרטים הנחשבים לפרטים מהותיים בעסקה הם בין השאר: הטיב, הכמות והסוג של הנכס או השירות מועד ההספקה או מועד מתן השירות דרכי הטיפול בנכס זהות היצרן, היבואן או נותן השירות מקום הייצור של הנכס. האיסור על הטעייה חל גם על פרסומות.

חובה לגלות פגם
החוק מחייב את העוסק לגלות לצרכן בין השאר כל פגם, איכות נחותה או תכונה אחרת, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס, וכן כל תכונה מיוחדת הדורשת החזקה או שימוש מיוחדים לשם מניעת נזק לצרכן או לאדם אחר. בפרשת לנגברט נגד מדינת ישר