מתי תואר שני ושלישי הם מצרך חובה לעבודה

ישראל היא אחת המדינות המשכילות ביותר בעולם (השלישית אחרי יפן וקנדה), עם כל מבוגר שני שסיים לימודים על תיכוניים כלשהם. זאת הודות למהפכת המכללות שהחלה בשנות ה-90, והנגישה את ההשכלה הגבוהה לכלל האוכלוסייה.

חלק ניכר מבוגרי התואר הראשון כלל לא מקדיש זמן או מחשבה להמשך הלימודים, זאת מכיוון שעבור רוב האנשים תואר ראשון בהחלט מספיק - הן לצרכים מקצועיים והן להגשמה אישית. אבל מיעוט מבעלי התואר הראשון חייב להמשיך לתואר שני (ולפעמים אף לדוקטורט). דרישות המקצוע מחייבות אותם להמשיך ללימודים מתקדמים, אם ברצונם לעסוק בתחום אותו בחרו ללמוד.

הנה התחומים המחייבים אתכם להוציא תארים מתקדמים, על מנת להתקדם בעבודה ולפתח קריירה.

פסיכולוגיה ופסיכיאטריה

אם אתם מתעתדים להיות פסיכולוגים - בין אם במגזר הפרטי ובין אם במגזר הציבורי - תיאלצו ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה על מנת לקבל רישיון לעסוק בתחום. זוהי דרישה של המדינה ובלעדיה לא ניתן לעסוק בטיפול פסיכולוגי קליני; זאת מן הסתם כדי למנוע שרלטנות בתחום כה סבוך, שנוגע בחייהם האישיים של בני אדם. כמו כן פסיכולוג מחויב לעבור התמחות, בלי קשר לשאלה איזה תואר סיים. ללא התמחות לא יורשה לעסוק בתחום.

אם אתם רוצים לספק גם תרופות כחלק מהטיפול הפסיכולוגי, תואר שני בלבד כבר לא יעזור לכם מכיוון שהגדרת המקצוע השתנתה. פסיכולוגים המורשים לספק תרופות הם בעצם פסיכיאטרים, שבראש ובראשונה הינם רופאים לכל עניין ודבר. לפיכך פסיכיאטר חייב לסיים לימודי רפואה, אם ברצונו לעסוק בפסיכיאטריה כתחום טיפולי.

עבודה סוציאלית קלינית

תחום טיפולי נוסף הדורש תואר שני לפחות הוא עבודה סוציאלית קלינית (טיפולית). בדיוק כפי שקורה בפסיכולוגיה, לימודי תואר שני בעבודה סוציאלית הם שלב הכרחי בהכשרת המטפל - אך בעוד שפסיכולוגיה היא תחום רחב יותר הרואה את הפרט בהקשרים רבים, עבודה סוציאלית מתמקדת בעיקר ברווחת הפרט והמשפחה מהיבטים משפטיים, כלכליים ואחרים הנקבעים לפי חוקי המדינה - טובת הילד, מינוי אפוטרופוס לקשיש או לקטין וכן הלאה.

כל תחום מחקרי

אם עד עכשיו עסקנו בעיקר בתחומים הטיפוליים, הרי שגם תחומי המחקר לסוגיו מחייבים לפחות תואר שני (אם לא דוקטורט ופוסט דוקטורט). כמעט כל תחום אקדמי בו אתם מעוניינים לבצע מחקר, מחייב אתכם בתואר שני לפחות - בין אם זה במדעי הרוח, במדעי החברה וכמובן במדעים מדויקים.

סטודנטים לתואר שני המעוניינים להתמקד במחקר מחויבים לכתוב ולהגיש תזה בתחום לימודיהם; זאת לעומת סטודנטים לתואר שני שבחרו במסלול ללא תזה, ולפיכך לא יוכלו להתקדם לדוקטורט בהמשך (אלא אם יעשו את ההשלמות הנדרשות).

סטודנטים לתואר מתקדם מחקרי כבר יודעים שברצונם לעסוק במחקר, ולפיכך מקום עבודתם יהיה ככל הנראה באקדמיה או בגופים אחרים המקיימים מחקרים (ארגוני בריאות, חברות תעשייתיות וכן הלאה).

לימודי רפואה - יוצא הדופן

לימודי רפואה הם יוצא הדופן בין כל שאר התחומים; זאת מכיוון שתוכנית הלימודים ברפואה כוללת כבר את כל התארים במסגרת 6 או 7 שנות הלימוד הדרושים. למעשה זה לא ממש מדויק - לימודי רפואה בעצם מסתיימים בתואר שני מורחב, ללא עבודת דוקטורט. תואר דוקטור ברפואה או ברפואת שיניים הוא התואר האקדמי היחיד הניתן ללא עבודת דיסרטציה, כנהוג בכל שאר תוכניות הלימודים לתואר שלישי.