חוקרי התפתחות הילד מבחינים בין ארבעה סוגי משחק עיקריים, לפי גילאי הילדים המשחקים בהם:

תרגול סנסו מוטורי האופייני מהלידה ועד לגיל שנה או שנה וחצי

משחק מסוג זה כולל תרגולן של הפעולות המוטוריות המבוצעות לצורך מילוי פונקציה ספציפית. בגילאים האלה, משחקי תנועות ואינטראקציה או משחק בחפצים שונים מהווים תרגול לחושיו וליכולותיו המוטוריות הבסיסיות של הילד. מקור ההנאה שלו הוא ביצוע הפעילות עצמה, ללא חשיבה על המטרה הסופית או התייחסות אליה.

משחקי בנייה האופייניים לגילאי שנתיים עד שלוש

 בגיל זה, יבנו הפעוטות מבנים מקוביות, כאשר מתחילה להתהוות התייחסות לתוצר סופי של המשחק. בדרך משחק זו ניכר רצף התפתחותי -בגיל ארבע יבנה הפעוט מבנה מקוביות, אך לא יתייחס להשלמתו. בשלב מעט מאוחר יותר בהתפתחותו, הוא יגדיר את המבנה בשם מסוים, אבל לא יוטרד מכך שבמבנה שבנה איננו דומה למבנה המציאותי (למשל, בית). רק בגיל חמש הבניה עצמה תהיה מתוך שאיפה שהמבנה שבנה יהיה דומה לבית מציאותי. את ההתפתחות מסוג זה ניתן לשמר ולטפח באמצעות מגוון של משחקי לגו שונים.

משחקי תפקידים המתפרשים בין גילאי שנתיים וחצי ועד לגיל שש

במשחקים מהסוג הזה, הילדים יוצרים הצגות, בהן לכל אחד מהילדים מוקצה תפקיד של דמות מהסביבה הקרובה של הילד (בני משפחה, גננת או בעלי תפקיד שנמצאים בחייו של הילד). משחקים מסוג זה מתפתחים במקביל לרכישת השפה, ועושים שימוש בדמיונו של הילד. לפעמים, באין ילדים-שותפים למשחק, ייצור הילד סיטואציות שונות, באמצעות מגוון של משחקי לגו או בובות.

משחקים חברתיים (מכונים גם משחקי חוקים וכללים) המאפיינים ילדים בגילאי שש ומעלה

בתחילה, המשחקים החברתיים הינם משחקי חברה ומכילים חוקים וכללי פעולה ברורים (משחקי תופסת מסוגים שונים, מחניים, דג מלוח). בשלב הבא מבחינת רצף ההתפתחות, ייכנסו לתמונה המשחקים השכליים אשר מאפיינים ילדים מעט בוגרים יותר, כמו דמקה, שחמט ומשחקי קלפים שונים.

משחקים מלווים אותנו לאורך כל חיינו, מהלידה ועד לזקנה. בנוסף להנאה הגדולה שאנחנו מפיקים מעצם המשחק, גם בבגרותנו יש להם יתרונות רבים נוספים, כמו שיפור הזיכרון בגיל הזקנה, שימור היכולות המוטוריות וכד'. מסתבר, שמשחק איננו רק עניין לילדים, אחרי הכל.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו