כמו במערכת הבחירות הקודמת לשלטון המקומי, ב-2008, אחוז ההצבעה הממוצע נע גם הפעם סביב ה-50. זו תוצאה נמוכה. נמוכה מאוד, נמוכה מדי. המשמעות שלה היא שכמחצית מתושבי ישראל לא השתתפו ביום שלישי באירוע הדמוקרטי המרכזי של הרשויות המקומיות, המתקיים רק אחת ל-5 שנים.

זו בהחלט הבעת אי אמון בשיטה ובנבחרים. אני מאוד מקווה ששר הפנים גדעון סער לא יעבור לסדר היום על מפגן האדישות הזה, ויקים ועדה ציבורית אשר תבחן את הסיבות למחדל ותמליץ על הדרכים לתיקונו כדי למנוע את חזרתו בבחירות הבאות ב-2018.

מן הסתם יש לבחון כמה דברים. ראשית, יום שבתון. באמצעות החלטת השלטון המרכזי (הממשלה והכנסת) שלא לקיים יום שבתון ביום הבחירות לרשויות המקומיות, אפשר ללמוד רבות על היחס לשלטון המקומי. זהו יחס של התנשאות וזלזול.

אין שום הצדקה בעולם לכך שבבחירות הארציות לכנסת יש שבתון, אבל בבחירות לרשויות המקומיות אין. ההחלטה המקוממת הזו קובעת שיש בישראל דמוקרטיה סוג א' בכנסת, ודמוקרטיה סוג ב' בעיריות. הדבר הזה חייב להשתנות לאלתר. אין ספק כי קביעת יום שבתון תעלה את אחוז ההצבעה באופן משמעותי.

הגורם השני אשר משפיע על השתתפות הציבור בבחירות הוא התחרות על משרת ראש הרשות. במקומות רבים התחרות הזו הסתיימה בטרם התחילה. בכמה מקומות, כמו נס ציונה, היה רק מועמד אחד לראשות העיר. במקומות אחרים, כמו ראשון לציון, רחובות, באר שבע, עומר או זיכרון יעקב, זהות המנצח הייתה ידועה מראש. זה לא סוד שבשיטה הנהוגה קשה מאוד לנצח ראש עיר מכהן, ולכן במקרים רבים הציבור גילה אדישות ולא הטריח עצמו לקלפיות.

מוכרחים לתקן את המצב

הגורם השלישי הוא מהות וסגנון. בניגוד לבחירות הארציות, אשר נתפסות כסוג של הכרעה אידיאולוגית, הבחירות המקומיות נתפסות כהכרעה פרגמטית ופרקטית ומשום כך נחשבות בטעות לפחות חשובות ופחות מעניינות.

במקרים לא מעטים, כדי לחפות על חוסר העניין, מועמדים נוקטים בסגנון לא ראוי ואפילו דוחה. במקומות רבים היינו עדים לסגנון משתלח, אלים, מלוכלך, מכוער, נמוך ורדוד. אין ספק שהסגנון הזה גורם לרבים וטובים לתפוס מרחק מהבחירות ומהקלפיות.

הגורם הרביעי הוא התקשורת הארצית. יש לנו מנהג קבוע להאשים את התקשורת בכל דבר. אבל לפעמים יש בזה משהו. אין ספק, שהתקשורת התעלמה במשך חודשים ארוכים, כמעט לחלוטין, מהבחירות המקומיות.

היא בעצם סיקרה את הבחירות רק באמצעות שני נושאים: השחיתויות, כולל פסק הדין של בג"ץ, והבחירות בירושלים, בשל ההשלכות הלאומיות שלו. כול השאר - יוק. הדבר הזה גם הוא תרם את תרומתו לחוסר העניין, חוסר החשיבות, והדימוי הירוד של הבחירות המקומיות בעיניי הציבור.

אלו הן מקצת הסיבות שבעטיין הדיר הציבור רגליו מהקלפיות. לא לכולן יש מזור, אך יהיה זה מחדל חמור אם לא ננסה לתקן את המצב. לשלטון המקומי השפעה דרמטית על חיינו. רק דמוקרטיה מקומית שקופה וחזקה תגרום לאנשים טובים להצטרף למעגל העשייה.

הכותב, אופיר פינס, שר הפנים לשעבר, משמש ראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת ת"א

 

קרדיט: אופיר פינס nrg.co.il

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו